השגתי שבני יתגרש, והתחרטתי על כך…
אתמול שוב הכלה לשעבר שלי, יעל, הביאה לי את הנכדה לסוף השבוע כך התלוננה בפניי שכנה שלי, זהבה, כשנפגשנו על גרם המדרגות. “אני כבר לא מצליחה להאכיל את הילדה כמו שצריך! ‘אמא אמרה לי שנסיכות לא אוכלות יותר מדי!’ ככה היא אומרת, אוכלת שתי כפיות וזהו! והיא כבר ירוקה כולה מרוב חוסר תיאבון, ממש זוהרת…”
זהבה שנאה את יעל מהרגע הראשון שפגשה בה. לא בגלל משהו אמיתי, אלא כי יעל הייתה גדולה מבנה בשבע שנים שלמות. והוא ממש ילד, רק סיים את התיכון.
“אפילו שום אישה לפני כן הוא לא הכיר!” התרעמה זהבה. “אז ברור למה נדלק עליה ככה! היא פיתתה אותו עם הניסיון שלה, וזהו!”
אבל יעל הייתה יפה מאוד, אישה מלאת חיים. היא הקפידה על גזרתה, התלבשה בטעם, ובנתה לעצמה קריירה. לא מצאתי בזה שום קסם נדיר הרי ידוע שגברים רואים בעיניים ויש פה על מה להסתכל.
היא שמרה על תזונה נכונה והקפידה על דיאטה, לכן גם חינכה את בתה כך לאכול במידה, לא לחרוג, לחשוב על בריאות וגזרה.
תוך כמה חודשים מהיכרותם יעל נכנסה להריון. אולי דווקא כדי לעצבן את החמות העתידית שלה, שניסתה להפריד ביניהם, או פשוט רצתה להתחתן או שאולי בכלל במקרה, וזה לא ממש משנה. כי דניאל כבר החליט הוא רוצה להתחתן עם יעל. והוא עדיין בן שמונה עשרה. והיא כבר בת עשרים וחמש.
הוא סיים בגרות, החל ללמוד הנדסאות, ועבד בזמן הלימודים הם עברו לדירה משלהם, והוא היה צריך להחזיק משפחה טרייה. קודם שכרו דירה, אחר כך קנו יחד חדר קטן בדירה משותפת.
היו מאושרים, אך החמות לא ויתרה: מצאה בכל הזדמנות סיבה להעיר על הכלה האוכל שלה לא טעים, החולצה של הבן לא מגוהצת, הילדה לא לבושה נכון. מבחינתה, כל דבר ביעל היה פגם. לא עזבה אותה לרגע.
בסוף יעל צמצמה למינימום את הקשר איתה. לקחה בעצמה את הבת אל הגן, לחוגי התעמלות, ולחוג שחמט. רצה כל היום מהעבודה לגן ולחוגים, ואחר כך בעצמה עוד הספיקה לחדר כושר, למניקור, לספר… כמעט לא הייתה בבית כמו שרצתה.
דניאל היה חוזר לבית ריק: הבת בחוג, אשתו עם הילדה או בענייניה.
באחד הערבים האלו דפקה השכנה נטע, אלמנה בת 38 עם שני מתבגרים. בברז של המטבח המשותף הייתה נזילה, והיא ביקשה מדניאל לתקן לפני שהשכנים יטבעו במים.
הוא היה “אחד שמבין”, סגר מים, מצא מה שצריך, וטיפל. בזמן שעסק בתיקון, נטע בישלה ארוחת ערב פתיתים עם קציצות. כהוקרת תודה הציעה גם לו בשמחה הסכים דניאל. כי יעל כמעט לא בישלה לאחרונה, לא היו לה כוחות.
מאותו יום נטע הייתה מזמינה את דניאל לארוחות ערב, כשאשתו והבת לא היו שם. הם ישבו במטבח המשותף דיברו, אכלו קובה וסלטים, והתחילו להרגיש שכבר אין אפשרות בלי הביחד שלהם.
אבל בדירה המשותפת אין סודות; העיניים של כולם פקוחות. אחת השכנות טרחה לספר ליעל שבעלה מבלה אצל נטע יותר מדי.
היה ריב נוראי כל הבניין רעד. יעל, אישה גאה, זרקה את דניאל מהבית, אספה את בגדיו לשקית, והניחה לו לצאת במסדרון.
היה כבר מאוחר מדי ללכת להורים לאן ילך? הלך לנטע, שפתחה בפניו דלת בחיוך רחב.
הילדה של יעל ודניאל הייתה אז בת שש. דניאל בן 25. יעל בת 32. נטע 39.
זהבה, כששמעה שבנה נפרד מהאשה ששנאה והלך לאישה שגדולה ממנו בארבע עשרה שנה שתקה פתאום.
התנהגותה הייתה מוזרה. שנים רדפה את יעל רק כי היא מבוגרת מעט מבנה, ופתאום שקט. האם הרגישה שניצחה, או שאולי הבינה את טעויותיה?
הסיפור הזה של גירושי דניאל ויעל קרה לפני כחמש עשרה שנה. מאז, דניאל עם אשתו השנייה, נטע, אין להם ילדים משותפים, אבל הם חיים בהרמוניה, באהבה. דניאל בן ארבעים, והיא בת חמישים וארבע. זהבה מקבלת אותם אצלה בחיוך, בלי הערות. הכול רגוע, שלווה מלאה. ורואים שדניאל באמת מאושר.
ומה דעתכם? האם אפשר אושר כזה, כשהאישה גדולה מהגבר?
