Из המראה הביטה עלי אילה, אישה יפה בת שלושים וחמש עם עיניים מלאות עצב. אינני יודעת עד היום מה באמת גברים מחפשים בימינו. חבל שאת זה לא מלמדים באוניברסיטה. לשם מה בכלל טרחתי והוצאתי תעודת הצטיינות?
תמיד חלמתי על משפחה, על בעל אוהב וילדים רצוי שלושה. עוד מאז שהייתי ילדה קטנה ראיתי בבית הורי מודל של משפחה מושלמת בעיניי. כל כך מיהרתי להתחתן, כאילו פחדתי להחמיץ את האושר.
את רועי הכרתי עוד בלימודים באוניברסיטה בירושלים. חתיך, ספורטיבי, חכם משך תשומת לב של לא מעט בנות וידע לסחוף כל חבורה. נפגשנו במסיבת סטודנטים והתאהבנו ממבט ראשון. רועי הגיע ללמוד בבירה מקריית שמונה, ואני גרתי אצל הורי.
חצי שנה אחרי שהכרנו, רועי הציע לי נישואים. הסכמתי בהתלהבות. התחתנו מיד עם סיום התואר. רועי נראה בעיניי כבעל למופת מתחשב, דואג, שמח וטוב לב. רועי התחיל לעבוד כמהנדס במקורות, ואני מצאתי עבודה כמומחית בבנק.
לא עברו שישה חודשים מהחתונה וכבר גיליתי שאני בהריון. הבשורה לא שימחה את רועי.
“אילה, איך זה קרה? הרי אמרת שהכל בשליטה”
“רועי, באמת שאין לי מושג”, עניתי בכנות, מבולבלת מהטון הלא מרוצה שלו. “אבל מה זה משנה? הרי תכננו ילדים בכל מקרה. כנראה שזה מן השמים.”
“עזבי שטויות,” ענה לי, “זה לא גורל זו חוסר אחריות. רק התחלנו לעבוד, עכשיו צריך לבנות קריירה, לא לרוץ אחרי טיטולים.”
בכיתי בלב. לא ציפיתי לכזו תגובה ממנו.
“אילונת,” הביט בי בעיניים רכות וחיבק בעדינות בכתף, “אולי נו, למה למהר, יש זמן. אפשר לחשוב על זה”
הסתכלתי עליו תמהה.
“אל תדבר איתי על זה בכלל”, עניתי בתקיפות. “אתה תחליט מה שאתה רוצה, אבל אני לא אכריח אותך לדבר.”
יצאתי מהדירה ונדדתי ארוכות ברחובות קיסריה, מנסה לחשוב מה לעשות עכשיו. החלום למשפחה גדולה ומאושרת התנפץ על הסלעים.
ימים ארוכים לא דיברנו. לבסוף רועי בא להתנצל. אמר שחשב על הכל מחדש ושמח שיהפוך לאבא. לא הייתי מאושרת מזה שנים. אחרי שמונה חודשים, נולד לנו בן נדב.
החיים שלי כסבת אם היו מלאים בשמחה. אהבתי לטפל בקטן, לתחזק את הבית ולפנק את רועי במאכלים שהוא אוהב. כשהיה בן שלוש, חזרתי לבנק ורשמתי את נדב לגן ילדים.
הרגשתי על גג העולם, בטוחה שאני האישה המאושרת בישראל. אפילו החברים של שנינו הזכירו זאת שוב ושוב. לא מעט ערבים היו מתאספים אצלנו בבית חברים מהאוניברסיטה, כל אחד עם משפחתו. יום אחד, כשחשבתי שאיש לא מקשיב, שמעתי את רועי מדבר בסלון עם החברים שלו.
“אתה מבסוט איתה, הא?” שאל אחד. “יפה, חכמה, מביאה משכורת, הבית מצוחצח והיא מבשלת משהו על רמה.”
“שמע, אל תתחיל איתי”, הצטרף השני, “שלי רק רוצה שאני אעבוד יותר ועוד כסף, וכל הזמן רק נוזפת על כל שטות.”
“אל תשכח שגם לי מגיע משהו טוב, ככה שזה לא מפתיע שיש לי אישה כזאת,” ענה רועי בחיוך.
כולם צחקו. אבל נשותיהם, לא אחת דיברו איתי בפתיחות ושיתפו מה שעל הלב.
