קצרין, קרח, ובדידות משתררת: סיפור של נועה ויואב
כמה כואב להבין שהאהבה שהייתה חמה פתאום קפאה למרקחת של פרידה, בלי שום הסבר, ומכתה את כל האמונות של ביטחון במשפחה!
איך היה הנסיעה? שאלה נועה כששלושה שבועות עברו ויואב חזר הביתה.
סבבה, אמר יואב בנינוחות. עייף כמו כלב. משימות בחו”ל כיסו לי את כל האנרגיה.
אי אפשר לוותר? ניוהה נועה, מביטה אל האופק.
כאן בדיוק הבעיה, נשף יואב. חוץ ממך, אף אחד לא מחכה לי, ואת לא רוצה לאכזב את העמיתים.
את מבינה את הכל, אהוב שלי, לחשה נועה ברוך.
אם לא כל, לפחות רוב, הוסיפה היא.
אבל נועה כבר ידעה שיואב לא נסע לשירותים. היא הייתה בטוחה בדיוק היכן ועם מי הוא בילה את הזמן. מדוע היא שומרת על שלווה? יש סיבה מצידה.
בבוקר שלמחרת יציאתו של יואב, מצאה תחת הספה את הדרכון שלו. איך יכול לעזוב בלי דרכון? תיהה היא. חייגה אליו:
אתה בסדר?
הכול טוב, השיב.
איפה אתה עכשיו?
ברכבת, אישר יואב.
אחרי כמה שניות, נוטעה הנייד ונעה למחשבות: אם אין לו דרכון, או שיש לו אחר או שהוא משקר. אם כך לא הייתה משלחת. קיים עליו קשר אחר, הוא שם עכשיו. מחר הוא יגיע לעבודה כאילו שום דבר לא קרה. שם אראה.
בשעה שבע לפני שמונה, נועה עמדה מול שערי משרד יואב. ראתה אותו נכנס. האם יש אישה אחרת? חשבה. אצור חוסן, אסגיר את דרכו אחרי העבודה כדי למצוא אותה ולדבר. כשהיום הסתיים, נועה עקבה אחריו.
הקשת האמת הייתה קלה יותר מהציפייה דיירי הבניין החליפו סיפורים: וילה, בת 36, רווקה, קנתה דירה לפני שנתיים, והקשר עם יואב החל לפני חצי שנה. נועה נידפת במוּבעות, אך הקול הפנימי הזהיר אותה להיזהר.
נועה! קוהק קול מהשמיים. עכשיו לא זמן למריבות.
למה אין? השיבה בחזירה.
כי את לא במצב: ידיים רועדות, נשימה מהירה, והלב מלא שנאה. ראית את עצמך במראה? איך תדברי כשאת נראית ככה?
הקפידי לזכור: אם תתפרצי, הם יסתכלו בצחוק, ולאחר שתעזבי יצחקו יחד ויחגגו שהלכיתם מהדרך שלהם. זה מה שאת רוצה?
הקול הפנימי החזיר לנועה רוגע קר. אצטרך להתגרש בלי הסברים בשקט, באדישות, כדי שכאב יואב יהיה במרחק. היא הרגישה תחושת נימוק חזקה.
היא חיברה תוכנית:
אגיד שאנחנו מתגרשים וזהו.
הוא יתחיל לשאול למה.
ואני אגיד שאין סיבה.
הפירוד רק משום שהחלטתי.
ולאחר מכן אדמיין, אפגע בחסד ובחוסר קבלה שלו.
הקול הפנימי חיזק: בצע זאת בשקט, בגסות ובשלווה זה יפגע בגאוותו יותר מכל דבר.
בהתמיכה הפנימית, נועה החלה להתכונן לשובו של יואב. בימים הראשונים חיקתה אמונה בדבריו על עבודות ונסיעות, כדי לשמר אצלו את האשליה של אהבה ישנה.
המילים הראשונות עם שובו נגעו ברגש של חמלה; למחרת, כשיואב חזר מהעבודה, החל המופע.
יואב הרגיש בטוח ושמח, לא חשש שהיום ישנה את הכול.
בערב, כשהוא נכנס הביתה, צעק במרץ:
אהובה, איפה את? האיילה חזרה! קפצי אלי!
נועה ישבה במטבח, קפה ביד ועוגת גבינה לפני העיניים, חסרת רגש.
מאוחר מדי, אמרה לעצמה, מרגישה שהכל השתנה.
יואב התלונן על עומס המשימות והנסיעות ללא הפסקה. נועה השיבה בקצרה ובקרירות:
זה לא משנה לי.
הוא נשתק, נדהם מהתנהגותה.
היא שתתה קפה משולש, אכלה פרוסת עוגה ישר מהקופסה, ללא חיתוך מחווה שלא יוכל להבין.
אז, בקול קר, היא הכריזה:
אנחנו מתגרשים.
הביטה ביואב במבט מאיימת, הוסיפה:
הבנת? גירוש הוא רק סיבה. אין סיבה. גירוש. זהו.
יואב זעם. הוא ניסה להחזיר את השולחן, אך קיבל בתשובה את המילה השקטה לך תזוג. נועה קמה ועברה לחדר אחר, מודיעה שהיא לא תאכל עוד את העוגה ולא תסביר לאף אחד.
הקשר נשבר לגמרי האדישות הגיע לשיא. יואב ניסה לשמור על קור רוח, אך החושך באהבתו גדל.
מה קורה? חשב, מביט בעוגה שנשארה. אולי גילתה על וילה? אבל אז היה מתפרץ ריב, וזה לא קרה. אם כן, אחרת…
הוא ניסה ליזום שיחה:
נועה, בואי נדבר ברוגע.
תעזוב, אני נח. נשמע קו קר.
הוא הרגיש שהיא מתרעת בגסות:
אתה לא מבין מהו גירוש? ר-ו-ש! קלטת?
הוא חיפש תשובות, אך הבית נשטף בקור. פתאום צלצול בדלת נכנסו בנותיו, אילת ונועם.
יואב קיבל אותן בחיוך, אך מצא קפדנות זהה לאלה של נועה. הבנות באו לתמוך באמהן ולהעניש את האב. הן דיברו בלא בושה ובאומץ:
האמא רוצה להתגרש, אין לה סיבה.
למה לחפש סיבה כשנשים היום מתגרשות כך?
אתה צריך לעזוב. הדירה הזו עכשיו של האמא, עדיף לך לגור עם סבתא בכפר.
יואב ניסה להבין, אך לא היה מוכן למכה כזו. הנשים של המשפחה היו מאוחדות: הגירוש הוא עובדה, ואין מקום לאהבה הישנה.
וילה המקור לשברון.
האדישות הקשה של נועה תגובה לבגידה.
הבנות תומכות באמא, מאמצות את עמדתה.
יואב נשאר לבד, מאבד את הכל.
בסופו של דבר נועה הציעה ליואב לאסוף את חפציו ולעזוב, מדגישה שההחלטה סופית ולא מתפשרת. יואב מעולם לא תפס מה היה הנקודה שלא ניתנת לחזרה.
האירוע מלא מרירות וחוסר הבנה הדדית, אך נבחרה האדישות השקטה והקול הפולשני כדי להכאיב למבולבל, מבלי לצאת למריבות פתוחות.
תובנה מרכזית: לעיתים העונש הכואב ביותר הוא ריחוק מוחלט וגירוש ללא מילים, כשמילים מאבדות משמעות וכל תקווה נמסרת לתהום של הקשר.
כך מסופר סיפור על בגידה, מאבק פנימי וקבלת החלטה קשה שמשנה את חייהם של כולם. הוא מראה שהאהבה יכולה להפוך בקלילות לקרח, והזכויות והרגשות של כל צד הופכים למבחן קיצוני של שינוי.
