גיליתי שמישהו השאיר תינוק בחלון החיים ליד מחלקת היולדות בבית החולים באיכילוב.
החלטתי לאמץ את הילד הזה, שנעזב על ידי הוריו שלושה חודשים אחרי שבעלי נפטר. שמעתי שמישהו השאיר אותו שם, ממש בחלון החיים מול המחלקה.
הייתי צריכה לרוץ לאסוף את כל הניירת כמו ביבי’סיטר שאני ממהרת לגן אבל בסוף הצלחתי, ברוך השם. אחר-כך, כמובן, היו מיליון בדיקות של כל מיני רשויות, העריכו אותי ואת הדירה שלי, אבל יצאתי בסדר גמור. תוך כמה ימים, הבן שלי כבר ישב אצלי בבית. אהבתי אותו כמו את בני שלי. קראתי לו על שם בעלי, כי היה לי חשוב לשמוע את שמו חוזר במטבח. זה היה רגע מתוק במיוחד פתאום יש לך עוד בשביל מה למלא את הקופסה של הקורנפלקס. הבן שלי גדל ואיך שהתחיל לדבר, כבר התחיל לשאול מתי יהיה לו אחות.
בתכל’ס זה רק שימח אותי. יש לי עבודה מהבית, אז קל לי לנהל הכל מהלפטופ הכי נוח שבעולם. כשהתקשרו אליי מבית החולים, עליתי מיד על קו 5, ובשנייה שחזרתי הביתה עם התינוקת החדשה, הרגשתי הכי מאושרת בכל תל אביב. הכניסו אותי לחדר והראו לי בעריסה תינוקת בת שלושה ימים בלבד. מהרגע הראשון, התאהבתי. ידעתי שהיא שלנו. הפעם כבר ידעתי בדיוק איזה טפסים צריך, ואת כל הבדיקות הרפואיות עברנו במהירות של פקח עירייה בשדרות רוטשילד. הכל הלך פיקס.
אז עכשיו אנחנו שלושה: אני, הבן שלי והבת שלי. אנחנו הכי מאושרים שיש על אמת כמו משפחה בסופ”ש באבו גוש.
