באור הלא רגיל שזורם ממסך של חלום, אחיות שמהלכות בגינת ביתן שבירושלים ממחוללות שמחה זוללת. רגליהן משתכשכות בשלג הנפול על דשא שחולם על אביב, והן מנסות ללקט פתית שלג בלשונן כאילו היה נוצה מלבנה, או טעם של סוד עתיק.
הכלב של המשפחה, ששמו גידי, מוביל אותן פנימה אחרי המסע המוזר בין גבעות לבנות, כשעיניהן כמעט ונרדמות מהעייפות של שמחה מתוקה. בהבזק חלום נוסף מתעורר תמונה – המשפחה מתאספת סביבם, עם אבא שמביט על אחיותיו, ילדות ששמן תמר ונעמה, בנות שנתיים שעד אותו רגע לא ראו שלג.
בגילו של עשרים וחמש, האב אומר שזה לראשונה בכל חייו שהוא רואה את כלב הרועים האוסטרלי הקטן שלו פורץ בשעשוע, כמעט כאילו היה כפול ומכופל בחלום צבעוני.
הצפייה בחוויה הזאת כלבים שמגלים שלג בפעם הראשונה היא כמו לקבל מתנה של מצב רוח טוב, עטופה בשקלים חדשים ובאווירת ירושלים שדומה לגן עדן מבלבל.
