זאת הייתה תקופה רחוקה, כשאריאל החליק על פני אגם קפוא סמוך לירושלים, והבחין בשלוש צביות מתקשות להיחלץ מהקרח. הלב הרחב של אריאל לא נתן לו להמשיך בלי לעזור: הוא שלף במהרה את קרס הקרח שלו, ופסע בזהירות אל עבר הצביות המסכנות.
המאמץ היה לא קטן, אבל בסופו של דבר הצליח אריאל, במעט סבלנות ועקשנות, להביא את כל שלוש הצביות אל קרקע בטוחה ומוצקה. מעשהו המרגש של אריאל הפך לסיפור מוכר ברחבי הארץ, כשאנשים רבים שיבחו את טוב ליבו ונכונותו להושיט עזרה.
אני זוכר כיצד אריאל החליק בזהירות אל הצביות, ודחף אותן אל עבר החלקים החזקים יותר של הקרח. מזלו הגדול היה איתו הצליח להוביל את כולן לשלום רגע לפני שנשמע רשרוש מסכן. איזה מעשה חסד אמתי חלקו אריאל!
בהמשך, אריאל קושר את קצה החבל בעדינות סביב צווארה של אחת הצביות, ולשם שלום משך אותה אל מקום בטוח. התגלגלו בליבי מחשבות על הדרך שבה המקרה הזה קרה: אילו אריאל לא היה יוצא להחליק באותו יום, לא הייתה לצביות כמעט שום סיכוי. ברגע שחזרו הצביות לקרקע, שחרר אותן אריאל מהחבל וצפה בהן נעלמות בחורש, חופשיות ושמחות.
אף אחד לא ידע, אבל מאז הסיפור הזה, באריאל נשארה התרגשות עמוקה ותקווה שהצביות יהיו זהירות יותר כשיטיילו על גבי אגם קפוא בפעם הבאה.
