בחלום מוזר, נעמה גידלה לבדה את שתי בנותיה. אביהן מת כשהיו ילדות קטנות, ונעמה לא התחתנה שנית אף פעם. היא פחדה שאולי בעל חדש עלול לפגוע בילדים, ואם הייתה צריכה לבחור בין נישואין לבין ילדיה, תמיד העדיפה אותן.
הבת הבכורה, רנית, והבת הצעירה, יפות, חיו בבית נעמה בדירתה בבית שמש, עם החתול חסדאי, שנעמה טענה שכולם פשוט קיבלו אותו מתוך הרחוב. רנית התחתנה צעירה, נולדה לה בת בשם שירה, ועברה לבית בעלה בפתח תקווה. אך החלום השתנה נישואיה קרסו, ובכמה שנים היא חזרה לבית אמה, עם שירה בזרועותיה.
יפיות הייתה מלאת כעס, חשבה שרנית חזרה בכוונה כדי להכריח אותה לעזוב את הדירה של נעמה. אך החלום הסתבך, לרנית הייתה בריאות רעועה, מחלת הסרטן סימנה עליה. שירה נותרה תחת חסות סבתה, שנראתה פתאום ללא גיל.
גם יפיות הייתה נשואה, עם שני ילדים. דודה מבוגרת של נעמה, חיה ברחוב דובנוב בתל אביב, נתנה ליפיות את הדירה שלה בלי לחשוב הרבה, היא מיד העבירה אותה על שמה, עם הבטחה שכשיקרה משהו, לא תדרוש את דירת האם הנעמה.
רנית חלמה להיפרד מהעולם, כששירה הייתה בת שבע עשרה. אחר כך חלתה גם נעמה, וכשיפיות הגיעה עם קרן שמש גדולה של בוקר, שאלה אותה: מי יירש את הדירה כשאת תעזבי?
מה זאת אומרת מי? שירה תקבל אותה. היא לבד, אמא שלה הלכה, ואין לה קשר עם אביה. היא לא יכולה להישאר ברחוב.
אבל מה פתאום, היא רק הנכדה שלך, ואני הבת שלך. ויש לי שני ילדים. שירה תגדל ותרכוש דירה לעצמה. תחזירי לי את הדירה שלי! יפיות זעקה, קולה הקצין והפך לאקורד צורם, וגגות תל אביב רעדו לפתע באור מוזר.
לא, קבענו אחרת מזמן, ענתה נעמה, ושפתיה הפכו לחוטי גשם דקים.
אז אני לא אדרוך פה שוב אף פעם, צלילי יפיות נמסו לחלל.
יפיות כבר לא התעניינה אם שירה הצליחה להכין שיעורים או לטפל בסבתה החולה. מאז שלא קיבלה את הדירה, כל קשר שלה עם נעמה עבר מדרגה של שתיקה לחלומות שלא נרשמו, מרחף בין עיניים סגורות לשטרות של שקל שפותחים דלתות שלא קיימות.
