יעל שלי, איך את? ומה עם הבן שלך? אגב, כבר בחרת לו שם?
אין לו שם. שיקראו לו ההורים החדשים איך שהם יבקשו. אני לא אקח אותו, אמא… אני אשאיר אותו… אף אחד לא צריך אותנו, אנחנו לבד בעולם הזה.
יעל, להביא לך את התינוק להנקה?
לא, כבר אמרתי. אני אחתום על ויתור.
האחות הרימה גבה ויצאה. יעל פנתה אל הקיר ובכתה חרש. האימהות שבחדר הביטו זו בזו, ושקעו שוב בהאכלת תינוקותיהן.
יעל הגיעה לבית החולים בלילה, הכל התנהל מהר. בן, שלושה ק”ג וחצי, בריא, יפה. המבט הראשון שהביטה בו גרם לדמעות לזלוג, לא מדמעות של שמחה.
אז הכל בסדר, למה את בוכה? יצא לך בן חזק, תראי! מה, רצית בת? לא נורא, עוד תבואי ותלדי בת.
אני אשאיר אותו… לא אקח אותו.
מה הסיבה, ילדה? מה יש להמציא? קחי לך קצת זמן, זה הרי שלך, הלב לא כואב?
דניאלה, שכנתה של יעל בחדר, ישבה עם בעלה במסדרון. סיפרה לו כמה מצחיקה בתם הקטנה ואיך היא מתנועעת באפה. הם צחקו. נכנסה אישה עם שקית וביקשה לקרוא ליעל.
דניאלה הלכה לחדר והביאה את יעל.
יעל אהובה, איך את מרגישה? ומה שלום הבן שלך? כבר בחרת שם?
אין לו שם, אמא. שההורים החדשים שלו יבחרו. אני משאירה אותו פה… אף אחד לא צריך אותנו, אנחנו לבד בעולם.
יעל כיסתה את פניה בידיה, ופרצה שוב בבכי. דניאלה נבוכה, נפרדה מהר במהירות וחזרה לבעלה.
את לא לבד, יעל שלי, אני כאן. ועמיחי? הוא לא שווה את הדמעות שלך. ההיא, המאהבת שלו, מילאה לו את הראש שטענו שהתינוק לא שלו אז הוא ברח. יבוא היום והוא יתעשת. הבאתי לך משהו טעים, שתאכלי, שיהיה לך חלב. ושיהיה לבן שלך שם קורין לו אורי.
יעל נכנסה לחדר, והחביאה את השקית בארון שלה. מחוץ לדלת נשמעו קולות תינוקות. יעל יצאה למסדרון.
זה שלי?
כן, שלך…
תנו לי להניק אותו.
האחות קמה והביאה את התינוק. הוא בכה, פניו אדומות.
אל תבכה, מתוק… הנה, אמא מאכילה אותך.
יעל ניסתה להצמיד אותו בצורה מגושמת לחזה. דניאלה עזרה לה לבסוף התינוק נרגע, התחיל לינוק. חיוך עלה על פניה של יעל איזה מצחיק הוא, איך הוא מנסה.
מאז, אורי הובא לאמא שלו בכל האכלה. יעל אהבה להתבונן בו, באף הכפתור הקטן, בגבות הכעוסות כאילו.
יעל, זו אמא שלך שבאה לפה? אישה נעימה כל כך.
לא, זו חמותי. אמא שלי נפטרה כשהייתי קטנה, אבא היה עסוק בענייניו, דודה גידלה אותי. אחר כך התחתנתי ועברתי לבית של בעלי. חיינו טוב, עד שהוא מצא מישהי אחרת.
הוא עזב אליה, אותי זרק. הייתי מבולבלת לגמרי ואז התחילו הצירים.
ולאן תלכי עכשיו עם הילד?
חמותי מציעה לגור איתה. היא לבד, אין לה בעל, הבן שלה הלך וגם אותי השאיר. אישה טובה, תמיד יחס של אימא.
אז לכי אליה, היא תעזור לך עם הנכד. ובעלך עוד יתעשת, תחכי.
יעל שמעה בקול. רות, חמותה, עזרה לה בהכל אהבה את הנכד.
כשהיה אורי בן חודש, הופיע עמיחי, אביו. יעל הלכה למכולת.
אמא, אני נוסע עם ענת לעבוד בעיר, מצאתי עבודות. באתי להגיד שלום, וגם, אם יש תביאי לי קצת כסף.
אין לי מה לתת… את אשתך נטשת בהריון, עמדת לעזוב את התינוק בבית החולים… חבל עליך… אתן לא תקבל. יש לי נכד לגדל, לו זה יותר חשוב.
אז התחיל אורי לבכות, רות מיהרה אליו.
אפילו לא תביט על הבן שלך? הוא דומה לך!
מה דומה… זה לא שלי, יעל שלך הביאה אותו מאחר.
איזו שטות, עמיחי. לך, תחיה כאוות נפשך.
כשיצאה רות לפנסיה, קיבלו את יעל לעבוד במקומה. אורי נכנס לגן, גרו יחד היו שלישיה שמחה ונעימה.
רותי, כלתך עוד פה, לא מתכוונת ללכת? חמות וכלה באותו בית, והבן ברח…
יעל יקרה לי מהבן, והנכד שלי הוא כל עולמי. בשבילם אני חיה, מירי. ואת? עדיף שתשתקי ואל תתערבי.
מירי הנידה בראשה והמשיכה לדרכה. היא לא הצליחה להבין את רות אצלם, הבן תמיד לפני כולם, אבל כנראה זו הגורל.
רות הבחינה שיעל התקשטה והתחילה להיעלם בערבים.
יעל, איך קוראים לו?
למי, אמא?
לזה שאליו את הולכת… ספרי לי, מעניין אותי.
סתם, אנחנו רק מטיילים… הכיר אותי במקרה, התארח אצל קרובים.
הוא יודע על אורי?
הכל יודע.
תביאי אותו להכיר אותי. אם הוא טוב, סימן שזה הגורל.
הגבר שמו עידו הביא סלסלה עם תאנים ועוגה מעשה ידיה של דודתו. לאורי הביא מכונית צעצוע וכדור.
הערב עבר בשמחה, עידו סיפר סיפורים משעשעים, יעל צחקה, גם רות צחקה עד דמעות. אחרי שהלך, יעל שאלה:
מה את אומרת? הוא טוב?
בהחלט, ילדה שלי… מכובד, מעניין, חכם. הכי חשוב אוהב אותך. אל תוותרי עליו.
חודש לאחר מכן הגיע עידו לבקש את ידה של יעל מרות.
את יכולה להיות רגועה. נעבור לתל אביב, יש לי שם דירה. אנחנו אוהבים אחד את השני, ואורי בשבילי כמו בן. תני ברכתך.
רות נפרדה מיעל, עידו ואורי הם עברו לעיר, הבטיחו לכתוב ולבקר… עכשיו היא נשארה לבד, לא קל.
שנה עברה, ואז חזר עמיחי, עם בן על ידו.
עמיחי, מי הילד הזה? ואיפה ענת?
ענת הלכה עם אחר… את כל הכסף הפסדנו, כלום לא נשאר… נזכרתי שיש לי אמא וגם בית.
נזכרת בזמן… שנים לא שאלת אם אני בחיים.
אגב, ענת אמרה לי ששיקרה לי אז, רצתה להעיף אותי מהבית. אפשר לראות את הבן?
איחרת. יעל התחתנה עם בחור טוב ומאושרת. אורי עכשיו בנו, אין לך בן פה. אני אורזת נוסעת אליהם יעל ילדה בת, רוצה לעזור לה, ולהכיר את הנכדה שלי. ואתה תשמור פה על הבית, הבנת?
רות ישבה ברכבת והרהרה איזה פלאים עושה הגורל. איזה אושר זה כשאתה נחוץ, כשיש למי לעזור, כפי שעזרה פעם ליעל. כי אם לא הייתה תומכת אז, מי יודע איך חייהם היו מסתדרים…
