אני ואשתי עשינו לאחרונה משכנתה לדירה נחמדה במיוחד בשכונה חדשה, חדשה-חדשה, שעדיין כל הבניינים שם עם בטון חשוף ופועלים בחצר. חייבים לחנוך אותה! אף אחד לא גר פה לפניכם, ואיך ניכנס בלי ברכה של הקבה? התחילה סבתא שלי לדחוף באדיקות. ברור שצריך חנוכת בית, מה זה לשחק עם מזל? רוצים שמחה, שפע ובריאות בדירה החדשה!, הצטרפה אמא שלי לאווירה. למרות שחשבנו לברוח מהרעיון, לא עמדנו בלחץ וכבר קבענו טקס חנוכת בית.
זה לא בגדר בחירה, זה חובה! פסקה סבתא בביטחון. בשעה היעודה, נשמעה דפיקה בדלת, ונכנס רב עם זקן מכובד וקרחת מזה רבת שנים. תלוי לו על הצוואר תליון חמסה גדול שעליו חרוזים צבעוניים, ביד אחת סט פמוטים מוכסף, וביד שנייה שקית עייפה. הוא חילק לכולנו נרות חנוכה והתחיל להסביר את סדר הטקס.
ילדים טובים, פתח הרב בקול מלא השראה, תדליקו נר ותלכו אחרי. זרמנו איתו, מצפים למעמד מעורר ייראה. אלא שאבא שלי, ברוב ההתלהבות, לא הצליח בשום דרך להדליק את הנר רק עשן, פיצוצים קטנים והנר מסרב. ניסינו כל טריק ולא עזר. תוך שנייה הרב אסף את כליו, דחף הכול בשקית ומיהר לומר:
חברה, רוצו מפה, רוצו, יש פה משהו רע! אמר כשהוא דרוך ומבולבל משהו. בקול לחוץ תפס את השקית וברח כמו עכבר מהחתול, משאיר אותנו עומדים, מגרדים בראש.
רב מוזר ונר עוד יותר עקשן, ציינה אשתי כשראתה שהנר דווקא דולק יופי אצל הרב במדרגות.
אולי פשוט היה לו יום הפוך, בגלל זה כל הברכה התפקששה, ניסתה אמא שלי להוריד את המתח ולחייך.
מדבר יפה אבל בורח ברגע האמת. כנראה באזור שלו אין קליטה, חשבתי לעצמי, משתדל להפיק חיוך מהסיטואציה המוזרה.
טוב, מה נעשה? כבר בכבלים עם הבנק חמש עשרה שנה קדימה, הוספתי, מנסה למצוא אור בנר שנכבה.
אז מה, נשארים פה או מזמינים רב אחר? הזכירה לנו סבתא שוב את סוגיית הברכה, מחזירה אותנו למציאות, ותוהה איך יוצאים מזה עכשיו, בלי לקלקל אף אחד ברשימת קשרים?
