תשמעי, תמיד ניסיתי לגדל את הבן שלי כך שהדבר הכי חשוב יהיה שיכבד נשים את סבתא שלו, את אמא שלו, את אשתו, את הבת שלו… בעיניי, זו פשוט התכונה הכי חשובה אצל גבר, שידע לכבד נשים באמת. אני ובעלי נתנו לו חינוך מעולה, דאגנו לכל מה שהוא היה צריך, כדי שיוכל לבנות לעצמו עתיד טוב וברור. לא רצינו לעזור לו מעבר לזה, אבל בסוף בכל זאת קנינו לו דירה של שלושה חדרים. הוא עבד, התפרנס לבד, אבל לא היה לו מספיק בשביל לרכוש דירה משלו בתל אביב.
לא נתתי לו את הדירה ככה פתאום, ואפילו לא סיפרתי לו בכלל על הקנייה. למה? כי הבן שלי גר עם מישהי בגלל זה. הבן שלי כבר היה עם עדי כמעט שנה, אבל לא הכרתי בכלל את ההורים שלה וזה היה לי מוזר.
אחר־כך גיליתי שמאיה, אמא של עדי, הייתה שכנה של חברה שלי לשעבר. היא סיפרה לי משהו שהשאיר אותי בלי אוויר. מתברר שמאיה זרקה את בעלה מהבית ברגע שהוא התחיל להרוויח פחות מהרגיל, והסיפור רק התחיל להסתבך שם. אחר כך היא נכנסה למערכת יחסים עם מישהו נשוי, אחד עם הרבה כסף והדביקה לעדי דמות אב משודרגת, סוג של. ומה עם האבא? סבתא של עדי לא רחוקה מהבת שלה בכלל. גם היא הייתה בקשר עם גבר נשוי. חוץ מזה, היא הכריחה את הבת והנכדה לבוא לעזור לה בבית הכפרי שלה בעמק יזרעאל, וזה הוביל לכך שלבן שלי כבר היו כמה ריבים לא קטנים עם חמותו לעתיד.
אבל מה שהכי יושב לי על הלב בכל הבלגן הזה, זה שאמא שלה וסבתא שלה ממש מסיתות את עדי נגד אבא שלה. הבת ברורה לגמרי כמה היא קשורה אליו, אבל השתיים שם לא מפסיקות להרעיל לה את המוח וממש מסכנות לה את הקשר איתו.
ואל תגידי לי שהסוף מפתיע עדי החליטה להפסיק את הלימודים שלה באוניברסיטת תל אביב. מבחינתה, הגבר צריך לפרנס את הבית. כן, גם אני גידלתי את הבן שלי להיות גבר אחראי, שזר לא נושא את הבית לבד, אבל רחמנא ליצלן אם יקלע לקשיים מי יעמוד לצידו? עם איזה ביטחון? מה, עדי תעזור לו? דרך אגב, בסוף רשמתי את הדירה על שמי בחזרה, כי אני יודעת טוב מאוד שגידלתי צבי תמים, כמו שאומרים אצלנו. נכון, מה שנקנה לפני החתונה לא מתחלק בגירושין, אבל עדי כל כך ממולחת, שאין לי ספק שהיא הייתה מסוגלת להשאיר את הבן שלי עם בוקסר ותו לא…
