המסע שלנו התחיל לפני יותר מ-15 שנה, כשאני ודנה, אשתי, התחתנו. בהתחלה גרנו אצל חמתי ברחובות ועבדנו יחד במפעל קטן בדרום. מאוחר יותר עברנו לדירת סטודנטים בבאר שבע, והחיים התחילו להיראות טוב יותר. ראיתי את הפוטנציאל של דנה בקריירה שלה, ודחפתי אותה להירשם ללימודים באוניברסיטת בן גוריון, בזמן שאני דאגתי ללימודיה ולמטלות הבית. כתבתי לה דוחות, עבודות וסיכומים, כדי שתוכל לסיים את התואר ולהתקדם בעבודה. למרות שההשכלה שלי הייתה רחבה, הקריירה שלי לא התקדמה כפי שקיוויתי, אך מצאתי נחמה באושר המשפחתי שלנו.
כשבננו יהב גדל, נולדה לנו בת אלומה. לאחר תקופה, חזרתי לעבוד, אולם ילדינו היו בעלי מערכת חיסון חלשה, שעודדה אותי להשקיע המון זמן בטיפול ובנוכחות בבית. למרות האתגרים, שמרתי על גישה חיובית והערכתי את האהבה והחום שבביתנו הקטן. דנה המשיכה להקדיש את עצמה לעבודה, ובזכות המאמצים שלה קנינו דירה מרווחת בעיר, בה לכל ילד היה חדר משלו. הילדים היו מאושרים, אבל ההיעדרויות התכופות של דנה התחילו להטריד אותי.
יום אחד, גיליתי על קשר רומנטי שיש לה ממישהי שעברה דבר דומה עם בעלה. פניתי לאישה הזו במקום העבודה של דנה, וביקשתי ממנה להרחיק את עצמה מהמשפחה שלנו. במקום להקשיב, השפילה אותי מול כולם, בלי שום סימן חרטה. כשדנה הופיעה, היא הודתה בבגידה והודיעה לי שהיא רוצה להתגרש, ושהיא עייפה מחיים כפולים.
היא שכרה את מיטב עורכי הדין והשאירה אותי ואת הילדים בלי כלום, בלי להתחשב במצב הכלכלי או תנאי המחיה שלנו. דנה הייתה שקועה לחלוטין בקשר החדש שלה, ואני בקושי יכולתי להתמודד. בזכות ההורים שלי הצלחתי לקנות דירה קטנה בדרום תל אביב, וגם מצאתי עבודה לפרנס את המשפחה. לאט לאט, החיים התחילו להשתפר.
שנה אחרי, דנה הופיעה אצלי בבית וביקשה עזרה היא איבדה את העבודה שלה, ובת הזוג החדשה נטשה אותה בעקבות תאונה קשה שעברה. היא לא טרחה להתנצל או להכיר בכאב שנגרם למשפחה. למרות בקשותיה, סירבתי לעזור. היא לקחה מאיתנו הכול, השאירה אותנו בלי תמיכה ובלי יחס. עכשיו, הגיע הזמן שאתן קדימות לילדים שלי ולעצמי, בדיוק כמו שהיא עשתה בעבר.
היום אני מבין שצריך לבחור נכון את האנשים והערכים עליהם בונים משפחה. למדתי שיציבות אמיתית היא בדברים שהלב לא מסוגל לשקר בהם התמיכה, האמונה והאהבה לילדים שלי ולעצמי.
