מעולם לא ראיתי את אבא שלי, ואמא שלי הייתה מגיעה לבקר לעיתים נדירות בלבד. רק הרבה יותר מאוחר הבנתי מהמדריכים איך בעצם הגעתי לבית הילדים. כשהייתי בת שנה בערך חליתי בדלקת ריאות קשה. מותשת מהמחלה, הפסקתי לבכות לגמרי. שכבתי בשקט בעריסה שלי במשך כמה ימים, ודעכתי לאט לאט, בזמן שאמא העצובה שלי ישבה בחדר ליד ושתה ערק.
נולדתי למשפחה שבה לאמא הייתה אהבה עזה לאלכוהול. היא שתתה ימים שלמים, והרעש של הבקבוקים הליליים שלה לא נתן לי לישון. השכנים כבר התחילו להתלונן על התינוק הבוכה, וכך יום אחד החליטה אמא לקחת אותי לבית החולים. כשהאחות נכנסה לבדוק אותי, היא גילתה שבגדי עולים באש. היה צורך בשלושה אנשים לכבות את הלהבות. פינו אותי מיד למחלקת טיפול נמרץ, שם טיפלו בכוויות שלי. במהלך כל השהות הארוכה שלי בבית החולים, בזמן שהטפלו בי, אמא אפילו לא ביקרה אצלי פעם אחת.
האושר שמצאתי בבית הילדים המשיך איתי גם אחרי שנולד לי הילד הראשון שלי. קיבלתי חינוך טוב ועבודה נפלאה, והדירה שלי רחבה ומעוצבת בטעם נהדר. לגור שם העניק לי תחושת שמחה עצומה. חזינו בנס אמיתי עם משפחה שנבנתה בעזרת אם פונדקאית. הבעיה היחידה הייתה שחסר לנו ילד משלנו
בעלי ואני אימצנו ילדה בת שנתיים מבית הילדים. רבים הזהירו אותנו לא לעשות זאת, אבל בחרנו להקשיב רק ללב. לקחנו אותה איתנו כשעברנו לעיר, ואף סיכנו שתפתח בעיה גנטית כלשהי. אבל מאז ועד היום היא בריאה לחלוטין!
היום אני מודה לאל בכל יום על כך שזכיתי לחשוב בעצמי ולא להקשיב לכל הדעות מסביב. אף אחת מהאזהרות הרפואיות לא התגשמה הילדה שלי בריאה, גדלה ומתפתחת. לדעתי מאוד קל להאשים גנים רעים על כל קושי או פגם בחיים של ילד. זה כמו להגיד שלא החינוך או תנאי החיים הם שגרמו למחלה, אלא ההורים הביולוגיים והגנים שלהם אשמים בכל. כל מה שילד באמת צריך זה אהבה ותחושה שהוא רצוי רק כך הוא יגדל להיות אדם טוב.
חגיגת חמש שנים לאימוץ שלי מתקרבת, והלב שלי פוחד מאוד. אני אוהבת את בני באותה רמה עם הילד שלי שנולד לי שניהם המשפחה שלי. אבל חלק בי חושש שאביגיל תגלה שאומצה, ותיפגע מאוד. אין לי מושג איך להתחיל איתה שיחה כזו אם תמצא ותשאל. האם היא תבין אותי? המחשבה הזו מפחידה אותי אפילו יותר מהאפשרות שמישהו אחר יספר לה לפניי.
