עשיתי טעויות בחיי, אך הגדולה מכולן עדיין חיה לצידי, ואין לי מושג מה לעשות. הייתי בת עשרים וחמש כשהתחתנתי עם בחור בשם איתן. הוא היה מבוגר ממני בשנתיים. אז, ראיתי בו כמעט כנסיך על סוס לבן.
איתו היו פרחים תמיד, מתנות, עזר לשאת את הכבודה, לא רבנו בכלל, וכל בעיה אפשר היה לפתור בשקט ובנחת. מעולם לא גרנו יחד לפני הנישואין. לא אני ולא הוא – שנינו חשבנו שזו גישה קלילה מדי, ולא מתאימה לערכי הבית. אז פשוט התחתנו. ההורים שלי נתנו לנו שקלים ישראליים לחתונה, אך הסכום לא הספיק בשביל קניית דירה משלנו. וגם לא רציתי במיוחד לשכור למה לשלם השכרה ולשמוע כל הזמן הערות על איך אנחנו חיים? בקיצור, אמא של איתן הציעה שנגור איתה. היה לה דירה עם שני חדרים בתל אביב, וכך או כך, היא הייתה לבד, והיה מספיק מקום. למה לא?
הסכמתי מבלי להתלבט הרבה. אמא של איתן נראתה כאישה חביבה, ומיד מצאנו שפה משותפת. אבל רק כשהתחתנתי עם איתן ועברנו לגור אצל חמותי, נחשפתי לטבעו האמיתי של בעלי. התברר שאמא שלו עדיין ראתה בו ילד קטן. ובזמן שגר איתה, הוא לא עשה דבר בבית. עד כדי כך שאמא שלו הייתה מכבסת לו את התחתונים והגרביים – גבר בוגר לכל דבר. אי אפשר להתעלם, זה לא טבעי.
הדבר היחיד שאיתן עשה היה לצאת לעבודה ולעסוק בעניינים שלו. לא מפתיע שברגע שהתחלנו לגור יחד, עול הבית כולו נפל עליי. עכשיו הייתי צריכה לבשל לכולם, לנקות, לכבס ולגהץ. האם הייתי צריכה את זה? נכון, חמותי לא התערבה בענייני הבית ולא נכנסה למטבח כשבישלתי. אבל עצם העובדה שלא ניסתה אפילו לעזור, גרמה לי להרגיש כאילו נכנסתי למשפחתם בתור משרתת.
ואז הגיעו צרות נוספות. יום אחד, שקע חשמלי נשרף, ואני כיביתי את האש. כשביקשתי מאיתן לפרק את השקע הישן ולהתקין חדש, זה נראה לו כמו חידה מתמטית מורכבת. גיליתי שאיתן לא יודע כלל כיצד לטפל בשקע. ולמען האמת, כשצריך היה להחליף נורה בחדר, הוא נרתע ואמר שלא יוכל. אז לקחתי כיסא והחלפתי את הנורה בעצמי. בסוף, התברר שאיתן לא יודע לעשות כלום בבית, וגם לא רצה ללמוד. למה בכלל? לדעתו, עדיף להזמין איש מקצוע ולשלם כסף. בסדר, אבל איתן לא מרוויח הון, שאין לו בעיה לתת לאחרים לעשות הכול.
הכי הרגיז אותי היה שאמא של איתן מתייחסת אליו תמיד כמו לילד בן שבע, והוא עונה לה בביישנות ומכנה אותה “אמא”.
“איתן, שמת גרביים? החלפת תחתונים? איתן, התקלחת כמו שצריך?” – לשמוע את השיחות הללו עשה לי בחילה. הוא אדם בוגר, ואמא שלו שואלת אם החליף תחתונים.
בקיצור, אני מאוד רוצה להתגרש. אבל אז, מה אעשה? אין לי דירה, הכסף מההורים כבר הוצאתי. אבל איני מסוגלת לסבול את כל זה. עד מתי אפשר לשאת את השתיקה הזו?
