עשיתי טעויות בחיי, אבל הטעות הכי גדולה שלי עדיין חיה לצידי ואני לא יודעת מה לעשות. הייתי בת 25 כשנישאתי לבחור בשם אלון. הוא היה מבוגר ממני בשנתיים. בזמנו הוא נראה לי כמעט כמו נסיך על סוס לבן.
הוא תמיד הביא לי פרחים ומתנות, סחב לי את התיקים הכבדים, אף פעם לא רבנו ותמיד הצלחנו לפתור כל בעיה ברוגע. לא גרנו יחד לפני הנישואים. לא אני ולא הוא האמנו בחיים משותפים לפני החתונה זה נראה לנו קל דעת. ואז פשוט התחתנו. ההורים שלי נתנו לנו כסף לחתונה, אבל הסכום הזה לא הספיק בשביל לקנות דירה. לא ממש רציתי לשכור למה לשלם דמי שכירות לאחרים ולשמוע אם הם מרוצים או לא מהדרך שאני חיה. בקיצור, אמא של אלון הציעה שנגור אצלה. היו לה שתי חדרים בדירה, היא הרגישה לבד, ושטח פנוי היה מספיק. אז למה לא לגור שם?
הסכמתי בלי לחשוב יותר מדי. אמא של אלון נראתה לי אישה נחמדה, ומצאנו שפה משותפת בקלות. אבל מהרגע שהתחתנתי עם אלון ועברתי לגור עם חמותי, הבנתי הרבה יותר על בעלּי. הסתבר שאמא שלו עדיין מתייחסת אליו כמו ילד קטן. כשהוא גר איתה, הוא לא עושה כלום בבית. עד כדי כך שהיא כיבסה לו תחתונים וגרביים בחור בן 27! צריך להודות שזה לא רגיל.
הדבר היחיד שאלון עשה היה ללכת לעבודה ולעסוק בענייניו. לא מפתיע שכשהתחלנו לגור ביחד, כל האחריות עברה אלי. עכשיו הייתי צריכה לבשל לכולם, לנקות, לכבס, לגהץ. האם הייתי צריכה את זה? נכון, חמותי לא התערבה בדברים שלי ולא נכנסה למטבח כשבישלתי. אבל העובדה שהיא בכלל לא ניסתה לעזור גרמה לי להרגיש שאני סוג של משרתת במשפחתם.
ואז התברר שהחיים צופנים לי צרות נוספות. יום אחד שקע חשמל נשרף ואני כיביתי את האש. כשביקשתי מאלון להחליף את השקע, זה היה בשבילו כמו להתמודד עם מבחן במתמטיקה מתקדמת. הסתבר שאלון אפילו לא יודע איך מחליפים שקע. ומה לומר כשהיה צריך להחליף מנורה, הוא התרחק ואמר שהוא לא ייגע בזה. אז לקחתי שרפרף והחלפתי לבד. בסוף התברר שבעלי לא יודע לעשות שום דבר בבית וזה עוד מילא, אבל הוא גם לא רצה ללמוד. למה להתאמץ? עדיף לקרוא לחשמלאי ולשלם לו. בסדר, אבל אלון לא עובד בהייטק ומרוויח הון אז איך אפשר להוציא כסף על כל דבר קטן?
הכי הרגיז אותי שחמותי כל הזמן מתייחסת לבנה כאילו הוא בן שבע, והוא מגיב לה בענווה וקורא לה “אמא”.
-אלון, שמת גרביים? החלפת תחתונים? אלון, התקלחת כמו שצריך? כל פעם ששמעתי את השיחה הזאת, רציתי לברוח. זה גבר, ואמא שלו שואלת אם החליף תחתונים.
בקיצור, אני ממש רוצה להתגרש. אבל מה אעשה אז? אין לי דירה משלי, הכסף שההורים שלי נתנו לי כבר נגמר. אבל אי אפשר לחיות כך. כמה זמן אפשר לסבול את ההתנהלות הזאת?
למדתי שהרגלים של ילדות יכולים להרוס גם את החיים הבוגרים ואם לא משחררים מהם, הם משאירים את האדם תמיד תלוי באחרים, במקום להיות עצמאי. לפעמים צריך אומץ לשנות את המציאות, גם אם זה קשה ומפחיד.
