עשיתי טעויות בחיי, אבל הגדולה מכולם עדיין חיה איתי ולא יודעת מה לעשות. הייתי בת עשרים וחמש כשנישאתי לבחור בשם איתמר. הוא היה מבוגר ממני בשנתיים. בזמנו הוא נראה לי כמעט כמו נסיך על סוס לבן.
הוא תמיד היה מעניק לי פרחים, מתנות, עוזר לסחוב את התיקים הכבדים שלי, אף פעם לא רבנו ורוב הזמן הצלחנו לפתור כל דבר בכבוד ובשקט. מעולם לא גרנו יחד לפני הנישואים, לא אני ולא הוא. שנינו לא האמנו בסוג כזה של חיים, חשבנו שזה שטות. ואז פשוט התחתנו. אבא ואמא שלי נתנו לנו כסף לחתונה, אבל הסכום הזה לא היה מספיק כדי שנקנה לנו דירה בתל אביב. גם לא ממש רציתי לשכור דירה למה לשלם מזומן לאדם אחר ולספוג ביקורות אין-סופיות אם אני חיה טוב או רע? בסופו של דבר, אימא של איתמר הציעה שנעבור אליה. בדירה שלה יש שני חדרים, היא הייתה די בודדה, והיה מספיק מקום לכולם. למה לא בעצם?
הסכמתי בלי לחשוב יותר מדי. אמא של איתמר נראתה לי אישה נחמדה, אז היה קל ליצור איתה שפה משותפת. אבל מהר מאוד, ברגע שנישאתי לאיתמר ועברתי לגור עם חמותי, גיליתי הרבה יותר על בעל שלי. התברר שאמא שלו עדיין רואה בו ילד קטן. וגם כשגר איתה, הוא לא עשה שום דבר בבית. עד לרמה שאמא שלו הייתה מכבסת לו את התחתונים והגרביים, לגבר בן שלושים. זה לא תקין.
כל מה שעשה איתמר זה ללכת לעבודה, ולהתעסק בעצמו. לא מפתיע שאחרי שעברנו לגור יחד, כל המשימות והעבודות בבית עברו אליי. פתאום הייתי צריכה לבשל לכולם, לנקות, לכבס, לגהץ. האם באמת הייתי זקוקה לזה? כן, חמותי לא התערבה בעינייני ולא נכנסה למטבח כשבישלתי, אבל העובדה שלא טרחה לעזור בכלל גרמה לי להרגיש כאילו הוכנסתי למשפחה שלהם רק כדי להיות משרתת.
ואז התחילו חדשות גרועות יותר. יום אחד, שקע חשמל נשרף, ואני הצלחתי לכבות את השריפה. כשהייתי צריכה שמישהו יחליף את השקע, ביקשתי מאיתמר לעשות זאת. בשבילו זה היה כמו לפתור נוסחה מתמטית מסובכת. פשוט לא היה לו מושג איך להחליף שקע חשמל. ובפעם שהצלחתי לבקש ממנו להחליף נורה בסלון, הוא ממש התבייש וביקש שאני אעשה את זה, כי הוא פחד. אז לקחתי שרפרף ועשיתי את זה בעצמי. למעשה, התברר שאיתמר לא יודע לעשות שום דבר בבית. לא נורא, אפשר ללמוד. רק שהוא אפילו לא רצה ללמוד. למה לטרוח? עדיף להזמין בעל מקצוע ולשלם כסף. אבל איתמר לא מרוויח מאות אלפי שקלים כדי שמישהו אחר יעשה הכל בשבילו.
הכי משגע אותי שחמותי מתייחסת אליו כאילו הוא בן שבע, והוא עונה לה “אמא” כאילו הוא בן שבע.
איתמר, לבשת גרביים? החלפת תחתונים? איתמר, התקלחת כמו שצריך? לשמוע את השיחות האלה עושה לי בחילה. הוא גבר בוגר ואמא שלו שואלת אותו אם החליף תחתונים.
בקיצור, ממש רוצה להתגרש. אבל אז מה אעשה? אין לי דירה משלי, הכסף שההורים שלי נתנו לי כבר נגמר. אבל לא מוכנה יותר לסבול את זה. כמה זמן עוד אוכל להחזיק מעמד מול השתיקה הזו?
