עשיתי טעויות בחיים שלי, אבל הגדולה שבטעויות עדיין חיה לידי, ואני לא יודע מה לעשות. הייתי בן 25 כשהתחתנתי עם בחור בשם אורי. הוא היה גדול ממני בשנתיים. אז הוא נראה לי כמו נסיך על סוס לבן.
היה מביא לי כל הזמן פרחים ומתנות, נושא עבורי את התיקים הכבדים, אף פעם לא רבנו, ותמיד הצלחנו לפתור כל בעיה ברוגע. אף פעם לא גרנו יחד לפני החתונה. גם אני וגם הוא לא חשבנו שזה נכון זה הרגיש לנו קל דעת. ואז פשוט התחתנו. אבא ואמא שלי נתנו לנו כסף לחתונה, אבל הסכום לא היה מספיק לקנות דירה בארץ. אני גם לא ממש רציתי לשכור למה לשלם לדוד של מישהו ולסבול הנחיות והערות על איך אנחנו חיים? בקיצור, אז אמא של אורי הציעה שנגור אצלה. היו לה שני חדרים בדירה בתל אביב, היא הייתה לבד, והיה די מקום פנוי. למה לא?
הסכמתי בלי הרבה מחשבה. אמא של אורי נראתה לי אישה נחמדה, אז היה קל למצוא שפה משותפת איתה. אבל ברגע שהתחתנתי עם אורי ועברתי לגור אצל חמותי, גיליתי עליו הרבה דברים שלא ידעתי. הסתבר שאמא שלו עדיין חושבת שהוא ילד קטן. כשהוא גר איתה, הוא לא עושה כלום בבית. אפילו את התחתונים והגרביים היא כיבסה עבורו, למרות שהוא גבר בן 27. תסכים איתי שזה לא הגיוני.
כל מה שאורי עשה היה ללכת לעבודה ולעשות את מה שצריך שם. לא פלא שכשעברנו לחיות יחד, כל המטלות הועברו אלי. עכשיו הייתי צריך לבשל לכולם, לנקות, לכבס, לגהץ. אני באמת צריך את כל זה? נכון, חמותי לא התערבה בעבודה שלי, ולא נכנסה למטבח כשבישלתי. אבל העובדה שגם לא ניסתה לעזור, נתנה לי תחושה שאני העבד שלהם בבית.
ואז הופיעו חדשות גרועות עוד יותר. פעם אחת שקע התלקח כיביתי את האש, וביקשתי מאורי שיחליף שקע חדש. בשביל אורי זה היה כמו לפתור תרגיל באוניברסיטה בטכניון. הסתבר שהוא בכלל לא יודע איך מחליפים שקע. כשצריך היה להחליף נורה בחדר, הוא התרחק עם פחד ואמר שהוא לא יעשה את זה. אז לקחתי כסא ועשיתי את זה בעצמי. בקיצור אורי לא יודע לעשות שום דבר בבית. נניח, ניחא. אבל הוא גם לא רצה ללמוד. למה? עדיף לקרוא לחשמלאי ולשלם שקלים. בסדר, אבל אורי לא מרוויח מאות אלפים, שכולם יעשו בשבילו הכל.
הכי עצבן אותי שאמא שלו מתייחסת אליו כמו ילד בן שבע, והוא עונה לה כמו ילד קטן “אמא”.
“אורי, שמת גרביים? החלפת תחתונים? אורי, התקלחת כמו שצריך?” כששמעתי את השיחות האלה, הרגשתי שאני מאבד את הסבלנות. הוא אדם מבוגר, ואמא שלו שואלת אם החליף תחתונים.
בקיצור, אני ממש רוצה להתגרש. אבל אז מה אעשה? אין לי דירה משלי, את הכסף שקיבלנו מההורים כבר בזבזתי. אבל אי אפשר לסבול את כל זה יותר. כמה זמן עוד אחזיק מעמד בתוך השתיקה הזאת?
