יעל הגיעה ממושב קטן בגליל, שם דירת חדר עלתה ממש מעט שקלים. היא רכשה דירה כזו, אך בעלה גיל לא ידע דבר על כך.
בזמן שגיל היה בנסיעת עסקים, נולדה בתם היחידה. יעל ילדה בבית חולים ציבורי רגיל, אבל סיפרה לבעלה שרק במרכז פרטי יוקרתי זה קרה כך או כך, את הכסף שגיל העביר לה לקניות, יעל ניהלה בחסכנות רבה. כשהוא היה בבית, המקרר היה מלא בשר, דגים ומעדנים מכל טוב. אך כאשר נסע שוב, חזרה יעל להדק את החגורה.
מעולם לא קנתה לבתה בגדים או משחקים חדשים לעיתים קיבלה תרומות ממשפחה או ידידות, לעיתים מצאה מציאות באתרי יד שנייה. כך הצליחה בלאט ובהתמדה לחסוך לדירה. פעמים רבות הזמינה את אמה לשמור על הילדה, בזמן שיצאה לעבוד בסתר. גיל, בעלה, היה בעצמו חלק מהבעיה; יעל הייתה בת זוג נאמנה ומסורה, עשתה כל מה שביקש. היא הרי באה מהכפר, והוא גדל כל חייו בתל אביב, תמיד הוראה, תמיד שליטה. כך, לאט, יעל התחילה לתכנן בריחה. היא הבינה שיום אחד הוא כבר לא יידע לעצור את עצמו ואז יהיה מאוחר מדי.
אפילו בקניות שיחקה יעל משחק כפול קנתה, לדוגמה, כמה תפוחים לבתה, אך סיפרה לגיל שקנתה ק”ג. שנתיים וחצי נדרשו לה כדי לחסוך את כל הסכום.
באחת הפעמים שגיל יצא שוב לנסיעת עסקים, ארזה יעל בחופזה מעט בגדים, לקחה את בתה, וברחה. יום לפני כן כבר הגישה בקשה לגירושין. גיל ניסה להחזיר אותן בכוח התקשר התחנן, הבטיח שהכול ישתנה, שהבית יהיה בטוח ומכבד. אך בשיחות אחרות איים, הכריז שלא יוותר, שיילחם להשיב אותן בכל מחיר.
לאחר זמן-מה שמעה יעל שלגיל כבר חברה סטודנטית חדשה; היא בטוחה שגם לה הוא עושה את מה שעשה לה. יעל לא רימתה. הכסף שחסכה מבחינתה הושג בעבודה קשה ובוויתור עצמי. היא נאלצה לרעוב כדי להשיג עתיד טוב לה ולבתה.
לא הייתה לה ברירה אחרת; הייתה חייבת להציל את עצמה ואת בתה היחידה.
החיים לימדו את יעל שבסופו של דבר, רק את עצמך את חייבת להציל ובדרך, לא לשכוח שגם מתוך קושי, אפשר למצוא תקווה ולבנות התחלה חדשה.
