יש מערכות יחסים שבהן מגיע רגע שבו אחד מבני הזוג מאבד לפתע כל רגש כלפי האחר, מסיבה לא מובנת. בדיוק זה קרה לאלון. אלון לא היה מעולם בזוגיות עד גיל 17, למרות שהיה נער אהוד ופופולרי בקרב הבנות. הוא בחר להשקיע את עיקר מרצו בהתפתחות עצמית ובלימודים, מתוך חלום להפוך למנתחa בחירה שדרשה ממנו משמעת עצמית רבה והשקעה ממושכת.
רק כשהחל את לימודיו באוניברסיטה, ובעצת אמו, החל אלון להפגין עניין גם בבנות. לבסוף, מצא אלון מישהי שנגע לליבו באמתשמה היה יעלי, והיא למדה איתו באותה קבוצת לימוד. יעלי הופתעה כשפנה אליה, שכן לרוב לא דיבר עם בנות, והעדיף את חברתו של מעגל החברים הקרוב שלו. הם החלו לשוחח, ואלון אף הזמין אותה מספר פעמים לבית קפה. יעלי נענתה בשמחה, ובהדרגה הפכה הידידות שלהם למערכת יחסים רצינית, והשניים הודו שהם בזוגיות.
אמו של אלון שמחה מאודהיא דאגה שמא בנה יישאר בודד. אך סמוך לסיום הלימודים, חשה יעלי שתחושותיה כלפי אלון נעלמו. אמנם זה היה מצער, אך לעיתים קורה גם בזוגות הטובים ביותר. כשאלון גילה זאת, כאב לו מאוד ומתקשה היה להתאושש. זו הייתה הפעם הראשונה בחייו שהוא חווה כאב של דחייה מהסוג הזה, אף שהיה כבר גבר צעיר.
החיים לימדו את אלון שמערכות יחסים הן עדינות ומשתנות, ושלעיתים גם כשעושים הכול “נכון”, לא הכול תלוי בנו. הכאב מלמד אותנו לצמוח, להבין ולהעריך עוד יותר את הרגעים של קרבה אמיתית. דרכה של הבגרות נמדדת לא רק בהצלחות, אלא גם ביכולתנו להתמודד בכבוד עם פרידות ולפתוח את ליבנו מחדש.
