בלי מזל אין שמחה
איך הצליח לקחת אותך, טיפשה שכמוך! מי ירצה בך עכשיו, עם ילד על הידיים! ואיך תגדלי אותו?! שלא תחשבי, אני לא העזרה שלך! גידלתי אותך, ועכשיו שאסחוב את העול שלך גם? קחי את הדברים שלך, צאי מביתי ואל תראי לי את הפנים!
אביגיל עמדה בשקט, עיניה מושפלות לאדמה. התקווה האחרונה שדודה תַרְצָה תאפשר לה להישאר עד שתמצא עבודה התפוגגה ברגע.
אם רק אמי הייתה בחיים
את אביה לא הכירה, ואמה נהרגה לפני חמש עשרה שנה בתאונת דרכים בירושלים נהג שיכור דרס אותה במעבר חציה. הרשויות רצו לשלוח אותה למעון ילדים, כשלפתע צצה קרובת משפחה רחוקה בן דוד מדרגה שלישית של האם שלקחה אותה תחת חסותה.
חיו בקצה ישוב קטן בגליל, שם הקיץ לוהט והחורף גשום. אביגיל מעולם לא הייתה רעבה, תמיד לבשה בגדים נקיים, למדה כבר בילדות לעבוד בבית עם חצר וגינת ירק ותמיד חיות. אולי חסרה לה אהבת אם אבל למי אכפת?
הצטיינה בלימודיה. אחרי התיכון התקבלה לסמינר למורות בתל אביב. שנות הסטודיו עברו במהרה, וכשסיימה עם תעודה ביד, חזרה לעירה. אך הפעם לבה כבד עליה מאוד.
צאי מהמפתן שלי עכשיו, אל תרווי אותי עוד!
דודה תרצה, רק תני לי
אמרתי שאין על מה לדבר!
אביגיל אספה את המזוודה ויצאה אל חום הצהריים. איך הגיעה לכאן? מושפלת, דחויה, בטנה מעט כבר בולטת לא יכלה לשקר בנוגע להריונה.
הייתה חייבת למצוא מחסה. הלכה ברחוב הראשי, ראש מורכן, שקועה במחשבות כשקול עצר אותה:
רוצה לשתות קצת מים, חמודה?
אשה חסונה, כבת חמישים, השקיפה עליה בעין בוחנת.
היכנסי, ביתי, הכול בשקט.
הגישה לאביגיל קנקן מים קרים והיא שתתה בצימאון.
אפשר לשבת קצת? חום היום קשה…
תישארי, ילדה. איזה מקום את? רואה שמזוודה בידך.
סיימתי סמינר, מחפשת משרה בבית ספר, ואין לי מקום לישון. אולי את מכירה מישהי שמוכרת חדר?
שמה של האישה היה גיתי. היא סקרה את אביגיל בגדים נקיים אך עייפות בעיניה.
תוכלי להישאר אצלי. מבקשת תשלום סמלי, אבל חייב בזמן. אם מסכימה, אביא להראות לך את החדר.
גיתי, ששמחה לקבל חברה וגם הכנסה זעומה בעיירה המבודדת, הובילה אותה לחדר קטן. חלון לרחבת הדקלים, מיטה, ארון ושולחן היה מספיק.
בימים הבאים התארגנה אביגיל והחלה לעבוד. נרקמה חברות בינה ובין גיתי, והיא עזרה בעבודות הבית. כל ערב, ישבו שתיהן תחת עץ הגפן שבחצר ושתו תה עם נענע, משוחחות על החיים.
ההריון התקדם היטב. אביגיל סיפרה את סיפורה: אביאל החבר מהסמינר, בנו של זוג אקדמאים ידועי שם, שנטש אותה מיד כששמעה על ההריון. את המעט כסף שנתן שמרה לעת צרה.
טוב שעשית שלא הפלת, רמזה גיתי. ילד תמים ברכה יביא.
בפברואר באו הצירים. גיתי ליוותה אותה לבית החולים בצפת. אביגיל ילדה בן חסון קוראת לו איתמר. במחלקת היולדות לחשו שלתינוקת אחת אמה נעלמה אחרי הלידה.
מישהי מוכנה להיניק? היא חלשה, אמרה האחות.
אביגיל הרימה את הילדה קטנה, לבנה כצמר רחלים.
אקרא לך הדסית, לחשה.
כשהגיע רב סרן עוז סלומון, אביה של הדסית, נפתח דף חדש. ביום השחרור חיכתה מכונית מקושטת בלונים לבנים וכחולים. הקצין עזר לה לעלות, מושיט שני אריזות: אחת כחולה ואחת לבנה.
העיירה דיברה חודשים ארוכים על אותה חתונה שנערכה. הקצין, אשר התרשם מהנדיבות המלכה של אביגיל, הציע לה נישואים. אביגיל, איתמר בחיקה והדסית שאימצה פנתה לדרך חיים חדשה.
מי היה מאמין שיום קיץ לוהט וכד מים קרים, ישנו גורלות כה רבים? כך החיים הופכים מסלול, דפים שלא תיארת שתפגוש.
