רונית, נושמת בקצב קושי ומביטה סביב, משאירה את העגלה לצד מבנה חנייה ישן ויוצאת למנוחה. הלב שלה פועם כאילו רוצה לקפוץ מהחלון, והיא מאיצה את צעדיה. ברגע קצר היא תוהה האם היא עושה את הטעות המחרידה בחייה האם זה הוגן לנטוש אדם חי כך? ברק מצלצל וברק רועם, גשם כבד מתחזק. רונית בחרה למזג האוויר הרע כדי שאנשים לא ירוצו ברחובות, וכך היא תישאר בלתי נראית. אבל גם כאן, באזור השוליים של תל אביב, שוכות חנויות ריקות וכלבים משוטטים. היא עומדת, מסתכלת לאחור, ומחליטה שהיא פועלת למען עצמה, משחררת משא כבד ממנה תודעה נקייה. כשמתקרבת לביתה, היא נופלת על המיטה ולבושה הקל מתפזר, והיא נופלת לתוך שינה עמוקה.
במקביל, גלית צועקת על בעלה אלון בקול גבוה עד שמקלה. אלון יושב בפנים, פניו חסרות תגובה, מקשיב לכל מילה שהיא אומרת. הוא מכר את הדירה שקיבל מהוריו, מתכנן להסביר, אבל גלית לא נותנת לו לדבר. אנשים עובדים כל חייהם כדי לקנות נכסים ולחיות בכבוד בגיל הפגרה, ואת את היא מתרסקת. תעזבי! תצא משם! הוא משיב, לאן אצא? היא אומרת שהריב הזה מעולם לא הגיע לשורש כל כך. גלית לא מודאגת מאיפה הוא ילך הם גרו בדירת שני חדרים רחבה, והדירה של אלון מושכרת, וההכנסה משכירות הייתה אמורה לתמוך בהם בגיל המבוגר. עכשיו הכל מתפזר. מה שמכעיס אותה יותר ממכירת הדירה הוא שהחליט לבד, בלי להיוועץ בה. היא מתבוננת במחשבות לשעתיים, מתפלאת מדוע היא הצעיקה ככה ההתנהלות של אישה רגועה ויציבה הפכה לבלתי נסבלת. כוח בלתי נראה משחרר את המילים ממנה. אלון, שתמיד מחפש פשרה במריבה, מתעצבן. אולי אלך, ואז לא תבכי! הוא מתרומם, פותח את הדלת בחוזקה, מצביע על האופי שלו. החוץ מלא גשם כבד.
אלון נוהג לבדוד, אביו מת בגיל עשרים, ואין לו חברים לשתף במריבות. הוא לא רוצה לספר לחברים. הוא קובע לעצמו ללון במבנה החנייה. הוא רואה שגלית מביטה בו מהחלון, פונה למקום אחר, מתכוון לגרור אותה למחשבותיה. אחרי שאחרת נרגע, הוא מבין שמכירת הדירה ללא ייעוץ היה טעות, והטיפול ההורמונלי של גלית הפך אותה לחסרת שליטה. היא חולמת על ילד, עושה הכל כדי שיבוא רגע של שמחה, אך הטיפולים רק מוסיפים בעיות בריאות ויוצרים הוצאות אדירות. הוא תוהה מה הוא רוצה יותר אישה בריאה או שמחה, ומקבל שהוא כבר ויתר על התקווה לילדים, אולי זה גורלו. הוא מדמיין אימוץ תינוק ולגדול אותו. הוא מנסה לשתף את גלית במחשבותיו, היא מסרבת להקשיב, שואלת יש לך מישהו אחר? אם תעזוב, לא יהיה לי משמעות לחיות.
אלון זוכר שיש לו חנייה במוסך שבקצה העיר. הוא מתכנן לבלות הלילה שם. המוסך מזוהה כמאגר לא ממושר למכוניות, שם מאוחסנים צמיגים ופריטים חסרי ערך. הדרך ריקה, אנשים נשארים בבית ביום חופש. הגשם חזק עד שביוב העיר לא מצליח לטפל במים. הוא מדחף את ההאצה, משקיע במטרה להגיע אל המוסך כמה שיותר מהר. הוא מצפה למצוא שם קנקן חשמלי ישן.
במקביל, גלית, שלא שמעה את הרעש של המנוע, מתחילה להתחרט. היא רוצה להתקשר לאלון ולהתנצל, אך משהו מעצור אותה. אלון מגיע למוסך במהירות, מבחין בעגלה. הוא אינו חושב על תינוק שבפנים, רק אחרי שהוצא מהמכונית ושמע בכי חזק מבין הבקשות, הוא מבין מה קורה. כל המריבה עם גלית נעלמת, והוא רואה את הילד ערום, רטוב וקפוא, רעב. הוא מבין שעליו לקרוא למד”א, אך במקום זאת הוא לוקח את הילד הביתה. גלית, שמחזיקה את התינוק, לא משוכנעת שמישהו יכול לשכוח תינוק במזג אוויר כזה. היא חושבת שזה גורל, לא ייתכן שבעלה מצא תינוק במקרה.
הילד נשלח לבית החולים. גלית מחזיקה את הילד עד הרגע האחרון, לא רוצה לשחרר אותו. אלון מסביר היכן ומתי הוא מצא אותו. השוטרים מתפלאים על בשר לא מבושל שנמצא בעגלה, משוכנעים שמשהו קורה לאם הילד. גלית מציעה תיאור: אמא הלכה לחנות, פתאום התחיל הגשם וקיבלה קיצור דרך דרך המוסך, ואז קרה משהו. היא שוקלת שהאם רצתה להיפטר מהילד, אלון מתווכח שאין מצב שמישהו קנה בשר בחנות ויתן לתינוק. הוא מציין שמצב של זעזועים קיצוניים נושא בתוכו אלימות. גלית רואה את הסצנה של כלבים משוטטים, אך מסרבת להאמין שאמא תעזוב את ילדה. אלון משחזר את מחשבותיו על חיי זוגיות, על רצון לשפר את חייה של גלית ולתת לה את הטיפול הטוב ביותר. גלית נשארת בדממה, תחושת בושה מכסה אותה, אבל בעודה רואה את המצב כצדק שהחלה להיאבק.
הזוג מתחיל תהליך אימוץ של הילד, תהליך ארוך ועמוס בניירת, אבל החלטתם חזקה. הם לא רוצו קודם לקבל תינוק, פחדו שלא יוכלו לגדל אותו, רצו לילד שלהם קורת גג. הפעם, ללא משא ומתן פנימי, הם מרגישים משותף במטרה. האם האם של הילד נלקחת מהר? היא משקרת שבכלביים נתקפו את העגלה, אך נחשפת במהירות. רונית, שהייתה שם בתחילה, מתארת את הפחד שלה: הפחד היה גדול, חששתי משפיטה, פחדתי מהשפלה. היא מבהירה שהצעירה שהשאירה את העגלה לא חיבשה אותו, אלא נזלת את העגלה כדי לברוח. היא מתנגדת לכל נימוק, מבטיחה שלא ייאסר לה להרות בעתיד. רונית מבינה שהשגתה היתה חטא, אך היא מרגישה שהחיים שלה נדרשו לחופש. חמש שנים לאחר מכן, היא מתחתנת שוב, יולדת בת, אך נפרדת משלה בעקבות בגידת. היא משאירה את הילד עם אלון.
גלית חשבה על רונית, אחרי שנה רגשותיה מרוככים, היא מאמינה שקארמה תעניש את רונית בעונש מתאים, אולי לבדידות. היא מסכמת את המחשבה שאין לצפות לשינוי מהיר, אך הם מצאו את הילד, שמו לוי, הוא בריא, אוכל היטב, נרדם בשקט. גלית עומדת ליד עריסת לוי, מלאת שמחה, אף על פי שהרופאים קבעו כי היא איננה יכולה להרות. הם מקווים שאם יאמץ, ימצא את האור בחייהם, למרות שהפלא שלא נולד בטבעי עדיין לא הגיע.
