ביום החתונה שלי קיבלתי הודעה מהבן של המנהל: “את מפוטרת. מזל טוב ליום החתונה.” הראיתי אותה לבעלי, והוא חייך בעדינות. שלוש שעות אחרי כן היה לי 108 שיחות שנסגרו ללא תגובה.
“את מפוטרת. קבלי את זה כמתנה שלי לחתונה.” המילים נצצו על המסך כשעמדתי בלבוש הלבן שלי, עדיין מחזיק את זר הפרחים. רגע לפני הרגע הזה השתכנעתי לומר “כן”. ועכשיו זה קורה.
הבן של המנהל, האיש שהפך את עבודתי לסיוט בשלושת החודשים האחרונים, בחר דווקא היום, ביום החתונה שלי, כדי לפטר אותי במסר אחד.
הראיתי את ההודעה לקריסטוף, בעלי החדש. הוא לא כעס, לא נבהל. הוא רק חייך, אחז בי בידיים ולחש:
בדוק את ההודעות מאוחר יותר. היום זה היום שלנו.
לא הבנתי איך הוא כל כך רגוע. זה עתה איבדתי את תפקידי כמנהלת פרויקטים ראשית בסטודיו האדריכלי היוקרתי ביותר בתל אביב. אבל במבטו היה משהו שגרם לי להאמין בו.
כיביתי את הטלפון ויצאנו מהכנסת תחת משק של עלי ורוד ונשיקות.
שלוש שעות מאוחר יותר, כשאנחנו רוקדים את הריקוד הראשון, האחראית על החופה, רות, קראה לי בבהלה:
היי, הטלפון שלך מצלצל ללא הפסקה. יש לך מאה ושמונה שיחות שלא נענו.
הצגתי את המסך שיחות מהמשרד, מעובדים, ו-17 שיחות ממספר מוכר: הבעלים של החברה, אביו של זה שפוטר אותי. אז הבנתי זה לא רק פיטורים. זה היה פתיחה של משהו גדול הרבה יותר.
לפני הסערה
קוראים לי יואב כהן. עד אותו רגע הייתי המנגנון של “סלילאור דיזיין”. כולם קראו לי “המאגר” זכרתי כל פרויקט, כל דדליין, כל שינוי.
הבעלים, מר לוי, שכר אותי לפני שנתיים כדי לארגן את ניהול הפרויקטים. יזמתי מערכת מורכבת, מודרנית, שצמצמה את זמן הסיום ב30%. הוא קרא לי “ההשקעה הטובה ביותר בהיסטוריה של החברה”.
אחר כך הגיע אלכס, בנו של מר לוי. אחרי שהאב הודיע על פרישה חלקית, אלכס הפך למנהל הישיר שלי. והכל השתנה.
כאשר האב חיפש את דעתי, אלכס זנח אותי. הוא גנב רעיונות והציגם כשלו. ביטל את ההכשרות שארגנתי, קרא להן “הוצאה מיותרת”.
באותו זמן התקרב קריסטוף עובד מחלקת ההיתרים בעיר. הוא שלו, מאוזן, אינטיליגנטי. התחלנו עם שיחות מקצועיות, עברו לקפה, אחר כך לארוחת ערב. הוא היה המקלט שלי בעולם שנשבר.
ההודעה
יושבתי בחדר החופה ושמעתי הודעות קוליות ממר לוי. קולם רעד:
“יואב, חזור אלי מיד. אלכס אין לו זכות לפטר אותך. יש לנו בעיה. אף אחד לא יכול להיכנס למערכת שלך. המועד האחרון הוא שני בלי אותך אנחנו תקועים.”
שש הודעות חדשות כל אחת יותר נואשת מהקודמת.
“אנא עזור לנו. אלכס לא יודע את הסיסמה. אף אחד לא מצליח למצוא את השרטוטים העדכניים.”
עמודתי בלבוש, סביבי ניצוץ של פרחים, והבנתי שהכוח במערכת הוא בי. המערכת שהקמתי לא יכולה לפעול בלי שלי. אלכס ביטל את כל ההכשרות שהיו אמורות להכין את הצוות.
קריסטוף נכנס בשקט:
צריך לומר לך משהו הוא אמר ברצינות הפרויקטים אלכס שלח למשרדייה מזוייפים. הוא הסיר מרכיבים בטיחותיים, החליף חומרים זולים, ושינה שרטוטים אחרי האישור.
זה פשע לחשתי.
יודע. יש לי את כל הראיות. הייתי מדווח שבוע אחרי.
הביט בטובתי. עכשיו הבנתי למה הוא כל כך רגוע. זה לא היה אסון. זה היה שחרור.
מה נעשה?
שום דבר היום. היום נרקוד. מחר נצא לבקעת הגליל. ואז נשנה את המשחק.
במהלך החודש הראשון הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל. מר לוי שלח הודעות נואשות הציע משכורת משולשת, חלק בחברה, ביקש שאחזור. מחקתי אותן אחת אחת. זה כבר לא היה על כסף. זה היה על כבוד.
כשחזרנו, קריסטוף הציע:
למשרד העירוני יש משרה פתוחה ליועץ. הם מחפשים אדם שמבין באדריכלות ויכול ליצור תקני בדיקה חדשים.
להקים חברה משלי עם העיר כלקוח הראשון? שאלתי.
בדיוק. לבנות מערכת שתתפוס הונאות כמו של אלכס.
רעיון זה הצית ניצוץ. עד סוף הטיסה היה לי תכנית עסקית. שלושה ימים אחרי הקמתי “פרסיז’ן פרוטוקול קונסלטינג”.
הפריצה
כמה דקות אחרי, הטלפון צלצל:
יואב! היה קולו של מר לוי בבקשה חזור אלי. אפנה לך כל מה שתרצה!
מצטער, אבל אינני עובד אצלכם יותר עניתי בנינוחות. הקמתי חברה משלי. הלקוח הראשון הוא העיר.
הוא השתתק. הבין מה זה אומר. אם הייתי עובד עם העיר, במהרה אשגיח בכל השינויים הלא חוקיים של בנו.
יואב, בבקשה. הוא מצטער. בוא נסתדר.
כמה גשרים, אחרי שהם נשרפים, לא ייבנו מחדש.
סגרתי.
שנה אחרי
העסק שלי משגשג. עובד עם כמה ערים. החברה של מר לוי תחת חקירה. אלכס איבד את הרישיון. המוניטין של “סלילאור” קרס בחודש.
שנה אחרי קיבלתי מכתב כבד על נייר עבה:
“יש חובות שלא נפרעים, אך ההתודה היא תחילת הפדיון”
הוא היה הזמנה לפגישה, לדון באפשרות של ייעוץ.
נכנסתי לחדר הישיבות המוכר, אלכס ישב לצד אביו, ללא החיוך הארוגנטי צנוע, מותש.
חייב אני להתנצל הוא לחש עשיתי רע קשות. ואני יודע זאת.
אביו עבר לי תיקייה הפרוטוקולים החדשים וההצעה לחוזה. אחרי זה אלכס שלף מעטפה וכונן USB.
זה המחאה של סכום החתונה שלך הוא אמר. ועתק של המערכת שהקמת. בלי אותך היא מעולם לא התפקדה כראוי. היא שלך.
הביטתי בו והבנתי: נקמה אמיתית לא תמיד דורשת פעולה. לפעמים צריך רק לשרוד ולהצליח.
אעיין בהצעה אמרתי. אך התגמול שלי יהיה משולש, משולם מראש. ותנאי אחד אלכס יעבור כל קורס שאני ארצה, עד למבחן האחרון.
הוא הפך לבן-זעת, אך הנהן.
ביציאה פניתי אליו:
המחאה איננה נחוצה לי. המתנה הגדולה היא שבנם לבסוף למד את ערך הכנות.
הכוח האמיתי אינו בהריסה. הוא בבחירה לא להרוס כשאפשר. לא הרסתי אותם. בניתי עולם שבו יש לטפס כדי לתפוס אותי. וזה היה הניצחון שלי.
