בחודש שעבר היו יום ההולדת של הבן שלי. אמרתי לו שאגיע בתור אורחת.

גידלתי שלושה בנים. מי שיש לה בבית ארבעה גברים, בטח יודעת היטב למה אני מתכוונת. אני עד היום לא מבינה איך אפשר שלא יהיה בבית אוכל מוכן לארוחת צהריים או ערב, או שיהיו בגדים וצעצועים מפוזרים בכל הדירה. היום אני בת 52, ותמיד האמנתי שאישה צריכה ליצור בית שנעים ובטוח לגבר, מקום שיהיה לו טוב לחזור אליו. אבל אני לא חושבת שהכלה שלי רואה את זה כמוני.
הבן הבכור שלי התחתן לפני שנתיים. תשעה חודשים לאחר מכן, נולדה להם בת מתוקה. הבן שלי אז היה בן 28, ואשתו רק בת 20. תמר עוד למדה באוניברסיטה, אבל אפילו פער הגילים הזה לא הרתיע את הבן שלי.
כשתמר הייתה בהריון, האופי שלה נהיה מאוד קשה. כל הזמן שלחה את הבן שלי למכולת בבוקר רצתה תפוח, אחרי הצהריים חשקה בתפוז, ואז עוד שיעבור בדרך להביא לה פרחים. הבן שלי לא התווכח איתה אף פעם, תמיד מילא אחרי כל מאווייה. חשבנו שאחרי הלידה הדברים ישתנו, אבל המציאות לא הייתה כך.
היא ילדה, הניקה את הילדה חודשיים וזהו. אחר כך אמרה לבן שלי שהיא עייפה, לא ישנה בלילה, רוצה קצת לנוח. הבן שלי הוא אדם אכפתי ומבין, וביקש ממני שאשאר איתה לעזור. כמובן שלא יכולתי לסרב.
בעודי מטפלת בנכדה, תמר ביקרה כל היום במספרות ובמכוני יופי, וכשחזרה בערב אפילו להכין לבן שלי שניצלים או קוסקוס לא הייתה לה סבלנות. יצא שישבתי שבוע שלם אצלם, שומרת על התינוקת. תמר התרגלה לקום אחרי 12 בצהריים, חיה רק לפי מה שמתחשק לה, והשאירה לי את כל הטיפול בבית.
אחרי חודש נשברתי, אמרתי שאני חייבת לחזור לדירה שלי. תמר מאוד נעלבה. ידעתי שתמר עדיין לא עצמאית, אז מזמן לזמן המשכתי לבוא לעזור ולבדוק מה שלומם, אבל לא אהבתי מה שראיתיהבית היה מבולגן, המקרר ריק.
היא קפצה לבתי קפה ומסעדות אך לא מצאה זמן לבשל אפילו לבת שלה. כשגידלתי את שלושת בניי, לא היה דבר כזה, חוסר אחריות כזה לא היה לי קביל. אצלנו תמיד אכלו בבית. החודש הבן שלי חגג יום הולדת; חשבתי שאבוא לבקר, אולי תמר תכין משהו מיוחד. והיא? הזמינה פיצה וסושי.
אני לא מצליחה להבין את הבן שלי למה הוא בוחר לשתוק, למה הוא משלים עם זה? יש לי חשש שזה בגלל שלא גרו יחד לפני החתונה, אז הוא לא הכיר אותה מספיק באמת, וככה זה התגלגל אני רואה שקשה לו, אבל אף מילה לא יוצאת ממנו.
אני מחפשת דרך לגרום לה להרגיש אחריות כאישה וכאמא, אבל מאוד מפחדת שהבן שלי ייפגע ממני. אני יודעת שאני צריכה לכבד את הבחירות שלו, אבל אני לא מסוגלת לעמוד מהצד בשקט ולראות את מה שמתרחש. האם כל הכלות כאלה?
מה היית מציעה לי לעשות במצב כזה? האם לדבר עם הכלה שלי ישר בפנים?