בגיל 54 כבר הייתי בשלושה דייטים עם נשים בנות 37, 45 ו-58. הנה מה שלמדתי מכל זה.
לחבר שלי, אמיר, יש חיים מעניינים. גם הוא בן 54, פעמיים נשוי בעבר, הילדים שלו כבר חוגגים בר מצווה בעצמם, והוא מתגורר היום בתל אביב. מפרנס את עצמו, דואג לפיגורה ופתוח להתחיל כל פרק ב (וג) בחיים. לא מזמן, הוא שיתף איתי שלושה דייטים מצחיקים, שהורידו לו קצת עננים ופתחו עיניים.
הדייט הראשון בת 45: ואיפה הרכב שלך?
היא טיפ-טופ מסודרת, בטוחה בעצמה, אנחנו בפלורנטין ושיחה קולחת. פתאום, מתברר שאין לאמיר רכב. בטון שלה נשמעה חריקה קלה.
אז איך אתה יוצא לטייל בארץ בלי רכב?
ומה, כשיורד גשם, אתה נוסע באופניים?
ולקניון מה, קו 5?
היא חקרה וחפרה, עד שלאמיר היה ברור לגמרי יותר חשוב לה אם יש בליסינג מאשר הלב שמאחורי ההגה. אמיר חייך לעצמו ואמר:
אם ברזל יותר חשוב מהנשמה זה פשוט לא בשבילי.
סיכום: ביטחון חיצוני לא תמיד מגלה בגרות אמיתית.
הדייט השני בת 37: אני אוהבת גברים בוגרים
היא בחורה זורמת, הרים של אנרגיות, שני ילדים ומשכנתא. ישר על ההתחלה הבהירה: אני מחפשת גבר יציב. ברור היה שמדובר ביציבות ולא בהתרגשות. השיחה היתה קלילה, אפילו מהנה צחוקים על חשבון מערכת החינוך ודאחקות על פקקים באיילון.
נהנתי מאוד, אבל לא בניתי סרט. לפעמים כיף פשוט ליהנות מהעניין הדדי בלי לשלוף טבעת.
סיכום: צעירות זה אחלה אקשן, אבל לרוב זה נשאר שטוח.
הדייט השלישי בת 58: עכשיו אתה חייב לי!
הדייט התחיל מושלם אישה חכמה, מטופחת, מפולפלת, השיח זורם, הציניות במקום, הכול קליל. למחרת, טלפון:
-בוא, נוסעים למושב של דודה שלי. צריך לפנות את הלשלג מהגג!”
(כן, גם כאלה דברים קורים בחורף בירושלים…)
אמיר נשם לרווחה.
לעזור? בשמחה, אבל לא כשזה בא כמו פקודה זה עושה אנטי.
סיכום: עצמאות זה סבבה, אבל כשזה הופך לסמלת טירונית כל החשק עף לחלוטין.
מה אמיר באמת למד?
כל אחת מהן היתה מעניינת בדרכה, עם מטען חיים שונה. אבל אמיר לקח דבר אחד חשוב:
אני כבר לא רץ אחרי סופות. רוצה אישה לידי שיהיה שקט וכנות, בלי מאבקי כוח ובלי משחקים.
אחרי גיל חמישים, הרומנטיקה לא נעלמת היא פשוט מתבגרת. ודווקא אז, אולי יש סיכוי לאהבה אמיתית: בלי מצגות, אבל עם הרבה חום.
