בן חמישים וארבע, שלושה דייטים גילויים חדשים
יומן אישי אביב, תל אביב
אני בן חמישים וארבע. גרוש פעמיים, אב לילדים בוגרים. מאז הגירושים אני גר בתל אביב, עובד לא מעט, מקפיד על הבריאות ושומר על ראש פתוח להזדמנויות חדשות. לאחרונה יצאתי לשלושה דייטים כל אחת שונה, כל אחת גרמה לי לעצור ולחשוב.
הדייט הראשון 45: “אבל איפה הרכב שלך?”
היא הייתה מטופחת, חזקה, והשיחה זרמה בכיף. אבל ברגע שהבינה שאין לי רכב, פניה הרצינו.
“איך אתה מסתדר בלי אוטו?”
“ומה כשהגשם יורד?”
“איך אתה קונה בקניון?”
אותן שאלות שוב ושוב, עד שהבנתי מה שמעניין אותה זה הסטטוס, לא מי שנמצא מולה. חייכתי בנימוס ואמרתי לעצמי:
“אדם שמחפש קודם כל פח ברזל לא ימצא לידי לב חם.”
המסקנה: ביטחון חיצוני לא מרמז תמיד על בגרות פנימית.
הדייט השני 37: “אני מעדיפה מבוגרים”
היא צעירה, מלאת אנרגיה, עם שני ילדים ומשכנתא. אמרה ישר לעניין מחפשת גבר יציב. הבנתי די מהר: היא לא מחפשת רגש, אלא יציבות. ובכל זאת, הייתה שיחה נעימה ומשוחררת.
“נהניתי מהעניין, אבל לא טיפחתי ציפיות. לפעמים טוב להרגיש מחוזר, גם בלי תכניות לעתיד.”
המסקנה: יש במרץ של צעירים קסם אבל לא בהכרח עומק.
הדייט השלישי 58: “עכשיו אתה חייב לי”
התחלנו מדהים: שנינו מלאים חיים, משכילים, משועשעים ומכבדים אחד את השנייה. יום אחרי, היא מתקשרת:
“בוא איתנו! נוסעים לבית במושבה, צריך לסלק עלים מהגג! יוצאים עכשיו!”
הופתעתי. אין בעיה לעזור, אבל כשזה נשמע כמו פקודה מיד מתפוגגת כל המשיכה.
המסקנה: עצמאות ובריאות כן, דיבור מפקד לא, זה מוריד כל סיכוי לקשר אמיתי.
הלקח שלי
שלוש נשים מעניינות, כל אחת עולם מלא בפני עצמו. אבל מבחינתי, המפתח הוא פשוט:
“אני לא מחפש סערות. אני רוצה מישהי שיהיה איתה שקט וכנות. בלי משחקים, בלי לחץ, רק חום ואמת.”
אחרי גיל חמישים, הרומנטיקה לא נעלמת היא הופכת לבוגרת ושקטה יותר. ואולי רק אז, יש סיכוי לאהבה אמיתית: בלי אשליות, אבל עם הרבה לב.
