את מנצלת את הסבתא. היא שומרת על הילד שלך ובסופי שבוע אפילו לא לוקחת את שלי
לפעמים נופלים עלינו רגעים בחיים שבהם פתאום צריך פיתרון מהיר, כזה של הרגע האחרון. בדיוק ככה קרה לי, שירה.
הבן שלי כבר בן ארבע. אין ספק שהוא מושלם בעיניי (אם שואלים אותי, כן?). עכשיו, אי אפשר להגיד שהוא מלאך ילדים זה ילדים, וכל אחד עושה קצת בלאגן. יש לי עוד אחד בדרך, ופה זה נהיה מעניין.
הגעתי לעוד בדיקה אצל הרופא נשים ופתאום, במקום טיול קצר לקניון, קיבלתי הפניה לאשפוז בבית החולים. לא משהו שאפשר לדחות דחוף! ואז השאלה: מי ישמור על הילד?
הבעל שלי בשליחות עסקית בתפרח יחזור עוד עשרה ימים, במקרה הטוב. ההורים שלי, כמו כל זוג הורים סטנדרטי מאזור המרכז, תקועים בעבודה. וקרובי משפחה אחרים? נעלמו כלא היו. סבתא דבורה החליטה להושיט יד (בשמיים יש בסוף צדק). היא אמרה שתשמור עליו עד שאשתחרר מהמחלקה. אני לא אשקר קצת חששתי. היא כבר מעל שבעים והילד שלי רץ מהר יותר מהכרטיסיה שלה באגד.
וזהו, התארגנו. ההורים שלי יעברו אליה אחרי העבודה, לקצת בייביסיטר בערב, וסבתא דבורה תתמודד עם הילד לבד במשך היום. ככה חילקנו את המשמרות.
אבל הלב שלי לא היה שקט. בכל זאת, מדובר בילד שלי, ולא בסוכריה לדרך. לא הייתה ברירה, אז שלחתי הודעות בלי רחמים לסבתא לברר שהכל בטוב. הכי מוזר מסתבר שהם ממש התחברו. השבוע עף לי בקצב של מבצע 1+1 בשוק הכרמל. ואז בעלי סוף-סוף הגיע ולקח פיקוד.
עוד רגע ישחררו אותי, והנה, בסופ”ש מתקשרת אליי אחותי, נועה, כולה כועסת. הבת שלה, מאיה, בת שנתיים, והיא ניסתה לשכנע את סבתא דבורה שתשמור עליה אבל סבתא עשתה לה “לא” עם הראש, אמרה שזה קטן מדי עליה, והשתבללה בספה.
נועה כבר כמעט ירדה על הברכיים, התחננה, אבל כלום. סבתא איתנה: לא רוצה, לא מתאים!
את מנצלת את סבתא! פלטה לי נועה כמו אשכנזית שמנחשת חשבון במסעדה.
אז אמרתי לה: תקשיבי, הייתי במצב קיצוני. הרי אי אפשר היה להסתובב בבית החולים עם ילד בן 4 על ידים. גם אותך ביקשתי לעזור, וסיבית אותי הכי יפה עם סליחה-אין-לי-אפשרות. את? את רק רצית לפנות לעצמך זמן בשישי לשחק בקנדי קראש, ותעיפי את מאיה לסבתא כאילו זה פתרון לכל עכבה. הבדל קטן ילדה קטנה בת שנתיים זה לא ילד בן ארבע! ומה, באמת תשאירי תינוקת כזו אצל מבוגרת? עדיף כבר לקחת אותה להורים שלך.
“שלי לא מוכנים לשמור עליה”, היא מתלוננת. “ואני צריכה כל הזמן לטפל בה!”
לדעתי, נועה פשוט טועה. בכל זאת, יש פער ענק בין גיל שנתיים לארבע ומי כמוני יודעת? אם הייתה לי ברירה, גם אני לא הייתי שולחת אותו למשמרת אצל סבתא. אבל נועה בטוחה ש”מכרתי” את סבתא.
