את לא אישה, את עוזרת. אין לך ילדים!
אמא, אילנה תעבור לגור כאן עכשיו. אנחנו שיפצנו את הדירה, אי אפשר להיות שם, הכול באבק. יש כאן חדר פנוי, למה שתישאר שם לבד? אומר יהונתן, בעלה של אילנה.
ברור שזה לא מפריע לו, להבדיל מאשתו ואימא שלו. חמותה של אילנה לא יכלה לסבול אותה.
אני חייבת לעבוד, אני לא יכולה להישאר פה לוחשת אילנה.
אילנה עובדת מהבית, היא צריכה שקט וריכוז. יהונתן בעבודה כל היום, ולא קל לשהות עם חמותה תחת קורת גג אחת. אילנה רגילה להיות לבד בבית, אף אחד לא מפריע לה.
היא מסתכלת על חמותה ולא מצליחה למצוא מילים. חמותה לא רוצה אותה בבית, אבל אין ברירה. מתיישבים לשולחן לארוחת ערב.
אילנה, תביאי את הסלט שלך, זה הכי טעים מבקש יהונתן.
יהונתן, אל תאכל את הכימיקלים האלה. הכנתי לך סלט אחר, הרבה יותר בריא מתערבת החמות.
פניה של אילנה משתנות. הוא הרי אלרגי לעגבניות איך היא שוב שכחה? כשהיה קטן, היא כלל לא התייחסה לזה. “לא צריך רופא, תיקח כדור יעבור,” אמרה תמיד.
יש לו אלרגיה. למה שמת עגבניות בסלט? שואלת אילנה.
על מה את מדברת? זו רק עגבנייה אחת, לא יקרה כלום עונה החמות.
הוא ירגיש רע, אסור לו.
אילנה, תרגעי. אין לו אלרגיה. אני מכירה אותו יותר טוב ממך מתעקשת החמות.
אני אשתו. אני זו שמטפלת בו.
את לא אישה, את בסך הכול עוזרת בבית. אין לך ילדים! כשתהיה לך משפחה נדבר.
אילנה עוזבת את השולחן בריצה אל חדר השינה. החמות שלה תמיד יודעת ללחוץ על הנקודות הכי כואבות. יהונתן ממהר להרגיע אותה.
יהונתן, מצטערת. עדיף שאלך להורים שלי. או שאעבוד מהמשרד. אני לא אוכל לגור עם אמא שלך.
תני לי לדבר איתה. היא תפסיק.
לא, ניסינו את זה כבר המון פעמים. זה לא יעבוד כשאנחנו יחד בבית אחד.
לבסוף, הם מחליטים לשכור דירה לכמה חודשים כדי להימנע מעוד סערה משפחתית. כמובן, החמות כועסת, אבל אין לה ברירה. אילנה סוף סוף לא מסתירה את ההקלה שיש לה בעל כל כך אכפתי ומבין.
