את לא אוהבת אותו, ולנו היה טוב יחד, אולי ננסה שוב מההתחלה, טוב?
התגרשנו לפני שלוש שנים, זה היה גירושין שקטים, בלי מריבות גדולות או האשמות מיותרות. כמו שכתבנו בהודעה למשפחה “יש לנו אישיות שונה”. הבת שלנו, בהתחלה, חשבה שזו רק מריבה חולפת, שאבא נסע לעבודה לכמה זמן.
בסופי השבוע הם נהגו לבלות, היו יוצאים יחד, וכשהיו חוזרים בערב, היינו יושבים לארוחת ערב משפחתית. אחר כך יוסי היה יוצא, ונעה הייתה נפרדת ממנו ארוכות, עומדת ליד החלון ושומרת שלאבא לא יקרה כלום בדרכו…
לפני שבוע נעה חגגה שש שנים. בשנה האחרונה היא ויוסי כמעט לא שמרו על קשר. היו לכך שתי סיבות: יוסי פגש אישה חדשה ולא יכול היה לבלות עם נעה בכל שבת, וגם אני הכרתי גבר. את דניאל פגשתי בטיול בשמורת הכרמל. נעה ואני התעכבנו בצד, דניאל גם התבונן בטבע ולא שם לב שהוא התרחק מהקבוצה. אחר כך השגנו את המדריך והתפתחה בינינו שיחה, החלפנו טלפונים, והמשכנו הלאה.
לעומת יוסי, דניאל היה שקט מאוד, כמעט מופנם, אבל איכשהו השראה ביטחון. אף פעם לא הבטיח מה שלא יוכל לקיים. כל תקופת ההיכרות שלנו לא שכח דבר ולא איחר מעולם. אם דניאל הבטיח זה היה קורה. עם יוסי הכל היה הפוך הרבה תקלות ואי הבנות כנראה בגלל זה נפרדנו.
יוסי ודניאל היו אמורים להגיע למסיבת יום ההולדת של נעה. דאגתי שיהיה ביניהם יחס נעים, שלא ייווצרו מתחים מיותרים. נעה חיכתה כמובן לאבא, למרות שהיא ודניאל היו ידידים טובים.
כל האורחים הגיעו בזמן, רק יוסי איחר. נעה ביקשה שנמתין לו, ונאלצתי למלא את הזמן בסיפורים ורכילויות קטנות.
בסוף, אבא הגיע! עם חבילת מתנה גדולה ומרשימה, ולי הביא זר ענק של פרחים. הרגשתי קצת לא בנוח. דניאל הציג את עצמו, ויוסי, כאילו לא עברו שלוש שנים מהגירושין, תפס מיד את תפקיד בעל הבית. סידר את האורחים, ניהל את ההגשה, בקיצור דיבר והתנהג כמו פעם.
נעה לא זזה מאבא לרגע, ודניאל, שראה זאת, ממש לא הרגיש בנוח. השתדלתי לשים אליו לב, ואף על פי כן, לאחר זמן קצר הוא התנצל, אמר שיש לו עבודה דחופה שצריך לסיים בבית, ונפרד מאיתנו באדיבות.
אחרי שדניאל הלך, יוסי הרשה לעצמו להיות אפילו יותר משוחרר. כשהלכנו למטבח להביא עוגה, ביקשתי ממנו להיות קצת רגוע. בדיוק אז, הוא אמר:
את לא אוהבת אותו, ולנו היה טוב, אולי ננסה שוב מההתחלה?
הייתי קצת מופתע, אבל עניתי:
לא, יוסי, לא רוצה. אנחנו לא מתאימים, ואני לא מחפשת להחזיר את מה שהיה. יש בינינו את נעה, וזה מספיק. אני שמח שאתה דואג לה, שהיא מחכה לך, אבל אני לא מחכה לך בטח לא אחרי שהתחלת זוגיות חדשה.
זה משהו אחר, זה רק בשביל הגוף, לא בשביל הלב, אני לא רואה עתיד איתה
אז תמצא מישהי שתרצה לבנות איתה משהו אמיתי, ולא…
האורחים התחילו להתפזר. יוסי נשאר אחרון, עזר לי לשטוף כלים, השקיב את נעה לישון, עדיין קיווה שאבקש ממנו להישאר. כשהבין שזה לא יקרה, לא קילקל את מצב הרוח, הודה על השיחה, נישק אותי קלות בלחי ונפרד.
טלפנתי לדניאל ושאלתי אם נרצה לצאת מחר יחד לפיקניק? דניאל שמח כמו ילד, אמר שיבטל הכל ויבוא לקחת אותנו בתשע בבוקר.
בשעה תשע בדיוק, נשמע פעמון הדלת, ונעה קראה: “יש! יום הולדת ממשיך!”. כולנו יצאנו ליום נהדר בטבע. כשחזרנו הביתה, שאלתי את נעה:
נעה, מה דעתך שדניאל יגור איתנו?
היא הסתכלה בי ברצינות וענתה:
אתה תמיד מחכה לו, וככה תוכל לראות אותו כל יום
היום הזה לימד אותי דבר חשוב לפעמים התחלות חדשות לא מגיעות מהעבר, אלא דווקא מהכרה אמיתית בהווה, ובמי שבאמת בחרנו שישמח אותנו יום-יום.
