את חיה עכשיו כמו מלכה! מצאת גבר עשיר איפשהו בחו”ל ועכשיו את מתפנקת בכסף!

את ההורים שלי הכרתי רק דרך צילומים דהויים באלבום משפחתי. אמא שלי נפטרה בזמן הלידה שלי, ואבא שלי, שבור מצער על אובדן אהובתו, לא הסכים בכלל להביט בי ובחר לוותר עליי. סבא שלי היה זה שבא לקחת אותי מבית החולים, והוא היה המגן והעוגן שלי.
סבא לא יכל לעזוב את עבודתו, אז הוא שכר בשבילי מטפלת, שתהיה איתי עד שהוא יחזור מהעבודה בערב. כשגדלתי והתחלתי ללכת לגן, הכל הפך פשוט יותר. השנים חלפו ביעף; תמיד הסתדרנו נפלא יחד, אפילו בתקופות שבהן הייתי מתבגרת סוערת. מעולם לא רבנו. תמיד ידענו למצוא פשרה, והוא תמיד עמד לצידי. פחדתי לחשוב איפה הייתי עכשיו לולא הוא היה לוקח אותי אליו.
מן הסתם, הדרך שבה הבעתי את תודתי כלפיו הייתה לעזור לו בבית ולהשתדל להצטיין בלימודים. ליבי התמלא גאווה כשראיתי כמה הוא מתמלא נחת על כך שנכדתו הישראלית הצעירה נשלחת לכל האולימפיאדות והאליפויות הספורטיביות.
הוא עזר לי לבחור מסלול בחיים. תמיד אהבתי ללמוד ביולוגיה, אבל לא הייתי בטוחה מה מתאים לי. אז סבא שלי קישר אותי עם חבר קרוב שלו, רופא בכיר ומוערך. אחרי שיחה מרתקת איתו, הבנתי שזו השליחות שלי.
את שנותיי באוניברסיטה עברתי בשקדנות. עשיתי סטאז באחד מבתי החולים הטובים בתל אביב. לא תמיד היה קל, היו רגעים של ייאוש ועייפות, אבל בסוף הצלחתי וסיימתי התמחות בתחום הנוירוכירורגיה.
לא הרבה אחרי שהשלמתי את ההתמחות, קיבלתי הצעה ממנהל בית חולים פרטי גדול בהרצליה. היה ברור שלא אתן להצעה כזו לחלוף לי בין האצבעות. התחלתי במסע המאתגר של ניתוחים ומשמרות ללא שינה ובחסדי השם, לא היה לי אפילו ניתוח כושל אחד. תוך שנה הרגשתי שמכירים אותי בכל המעגלים הרפואיים, עד כדי כך שגם רופאים ותיקים ביקשו לשמוע את ההרצאות שלי. שלוש שנים אחרי כן כבר היו השם שלי מופץ גם בבמות בין-לאומיות. סבא ואני כמעט שלא הופתענו כשקיבלתי הצעה לעבוד בבית חולים יוקרתי בחו”ל. שקלנו, התלבטנו, והחלטנו ללכת על זה.
עברנו לארצות הברית. בהתחלה סבא הצטרף אלי, אבל הבית קרא לו, והוא חזר לארץ. אני רציתי לחזור יחד איתו, אבל אי אפשר היה לדעת שהחיים יקחו אותי לכיוון אחר אל האהבה. פגשתי את ים בהרצאה שלי, הוא היה רופא כירורגי שמחזיק מעמד בבית חולים אחר. בהתחלה היינו ידידים, אחר כך יצאנו לדייטים, ואז עברנו לגור יחד. כשדיברנו על חתונה, רציתי שסבא יוביל אותי לחופה בארץ. ניסיתי לשכנע אותו לבוא אליי, אבל הוא סירב בתוקף “החיים שלי בארץ, וגם המנוחה שלי תהיה כאן”.
יום אחד, כשאני וים מבלים ערב של משחקי קופסה ושיחה צחקנית עם סבא, קיבלתי טלפון. המספר הופיע על המסך אבא שלי. התחיל בברכות על החתונה, אבל אני לא האמנתי לו לרגע. חתכתי אותו בשאלה חדה מה אתה רוצה ממני?
“אני צריך כסף, ילדה שלי! את היום חיה כמו נסיכה, מצאת לך גבר עשיר בחו”ל ואת נהנית מכל רגע. מה אכפת לך לעזור קצת לאבא שלך?”
לא נתתי לו לסיים. ניתקתי וחסמתי את הטלפון שלו.
איפה מצא את החוצפה לקרוא לעצמו ‘משפחה’ אחרי שוויתר עליי כל כך בקלות?
יש לי שני אנשים בלבד שהם המשפחה שלי באמת, בשבילם אעשה הכל. אבל אבא שלי איננו קיים עבורי.