את חיה עכשיו כמו מלכה! מצאת גבר עשיר איפשהו בחו”ל ועכשיו את מתפנקת בכסף!

את ההורים שלי הכרתי רק דרך התמונות שבאלבום. אמא שלי נפטרה בלידתי, ואבא שלי, שבור מאובדן אהובתו, לא רצה לראות אותי והחליט לוותר עליי. סבא לקח אותי מבית החולים והפך להיות האפוטרופוס שלי.
סבא לא יכל לעזוב את העבודה, אז הוא שכר לי מטפלת שהייתה איתי עד שחזר בערב. אחר כך היה לו קל יותר התחלתי ללכת לגן. השנים עברו במהירות, ואני וסבא הבנו אחד את השנייה נפלא, מעולם לא רבנו ממש, תמיד הצלחנו להגיע לפשרה, גם כשעברתי את שנות הנעורים הסוערות. תמיד הייתי אסירת תודה שהוא היה לצידי. לא העזתי לדמיין מה היה קורה לי בלעדיו.
כמובן, ניסיתי להחזיר לו טובה בכך שתמיד עזרתי לו בבית והשקעתי בלימודים. הוא היה מאוד גאה בי כשהשתתפתי בכל חידון ושיעור ספורט אפשרי.
הוא גם סייע לי לבחור את הדרך המקצועית שלי. אהבתי ביולוגיה מאז ומתמיד, אבל לא הייתי בטוחה מה כדאי לי לבחור. הוא הכיר לי חבר קרוב שהיה רופא ידוע בתל אביב, שוחחנו ארוכות, והבנתי שזה מה שליבי רוצה.
כל שנות הלימודים שלי באוניברסיטה עברו עליי בלמידה אינטנסיבית. את הסטאז’ עשיתי באחד מבתי החולים המובילים בירושלים. זה לא תמיד היה פשוט, אך הצלחתי להתמיד וסיימתי התמחות בניתוחי מוח!
לאחר התואר פנה אליי מנהל בית חולים פרטי מצליח בתל אביב והציע לי עבודה כמובן שלא יכולתי לסרב. מיד נכנסתי לקצב העבודה הקשה, התחלתי לבצע ניתוחים מסובכים, ולא נכשלתי אפילו פעם אחת. אחרי שנה כבר התחלתי להרצות לרופאים מנוסים גם הם רצו ללמוד ממני. שלוש שנים לאחר מכן, שמי התפרסם בעולם הרפואה, ולא הופתענו, אני וסבא, כשקיבלתי הצעה לעבוד באחד מבתי החולים היוקרתיים בניו יורק. אחרי שיקול החלטנו לנסות.
עברנו לחו”ל. סבא לא נשאר איתי זמן רב הגעגועים לציון גברו עליו, והוא חזר לארץ. אני עצמי הייתי חוזרת מיד, אלמלא פגשתי כאן את אהבת חיי. הכרתי את מתן בהרצאה שלי הוא מנתח בבית חולים אחר. תחילה היינו ידידים, אחר כך יצאנו, ולבסוף עברנו לגור יחד. החלטנו להינשא בארץ כי רציתי שסבא יוליך אותי לחופה. כשניסיתי לשכנע את סבא לחזור לארצות הברית, הוא סרב בתוקף, ואמר שהוא רוצה לסיים את חייו כאן, בבית.
באותו יום, אני ומתן שיחקנו עם סבא משחקי קופסה, ופתאום קיבלתי שיחה מאבא שלי הוא פתח בברכות לרגל החתונה. לא היה לי כוח לשמוע את הצביעות שלו, אז שאלתי ישר מה הוא רוצה. והוא ענה לי:
“אולי תעזרי לאבא שלך, מתוקה? את חיה פה כמו מלכה מצאת לך רופא עשיר בחו”ל ונח איתו על זרי דפנה. אז מה אכפת לך, תתני לאבא שלך קצת שקלים?”
לא רציתי לשמוע יותר, ניתקתי את השיחה וחסמתי אותו.
אין לי מושג מאיפה היה לו את החוצפה להתקשר עכשיו, אחרי שוויתר עליי כל השנים האלו, ולחשוב שהוא עדיין “משפחה”.
יש לי שני בני משפחה שאני חיה בשבילם וסבא שלי הוא כל עולמי. אבל אבא? הוא לא קיים בשבילי.