השטח הושווה. תומר בנה לתהל ערוגות פרחים, הקים פרגולה. גם בבית היה ניכר שמי שטיפל בו זה יד גברית חזקה. אין ספק, תהל בחרה נכון את בעלה. ממש נכון. ולא רק זה תומר גם עבד קשה והביא פרנסה. כל הזמן ניסה לשמח את תהל במתנות.
הרי לא אהבת אותי. התחתנת איתי בלי אהבה. עכשיו תעזבי אותי כשחוליתי…
ממש לא אעזוב! חיבקה תהל את תומר. אתה הבעל הכי טוב בעולם! אני לא אעזוב אותך אף פעם…
הוא לא האמין שזו האמת. גם מצבו הנפשי לא היה טוב.
תהל נשואה כבר עשרים וחמש שנה, וכל השנים האלה המשיכה למשוך תשומת לב מגברים. גם בצעירותה הייתה אחת המבוקשות ביישוב.
מה צעירות, אפילו בבית הספר עוד כל הבנים רדפו אחריה. ואפילו שהיא לא הייתה יפהפייה.
היא לא נפרדה מבעלה, למרות שמורן היה דמות די מורכבת.
תהל חיה עם מורן עד יומו האחרון. גידלו את בתם, חיתנו אותה. החתן של דנה לקח אותה לגרמניה, עכשיו הם שולחים תמונות מרהיבות ומזמינים לבקר אצלם. ככה תהל ומורן אף פעם לא הגיעו לביקור. אולי תהל עוד תיסע. מורן כבר לא.
מורן נהרג בתאונת דרכים. לגמרי לא צפוי… לסוף תהל שמעה שבטח הרגיש לא טוב כשהיה לבד באוטו, התקף לב, איבד שליטה, לא הצליח לנהוג.
אולי התעלף? הציעה.
כבר לא נדע. נאנחה חברתה, רופאה. הסיבה: פגיעות רבות שלא ניתנות להישרדות.
תהל הייתה בהלם מוחלט. חברתה יעל עזרה לה לארגן את כל הסידורים.
היא הייתה זו שדאגה לברר את כל הפרטים. מורן נקבר ותהל נשארה לבד בבית הגדול שבנו יחד כל החיים.
בעצם, לזוג זה בית מתאים, ואם באים אורחים בסדר. אבל לבד? לאישה הבית הזה גדול מדי, וכבד על הלב.
בית זה בית. תמיד צריך בו גבר…
דנה הגיעה לאזכרה של אבא. פתחה שיחה עם אמא על מכירת הבית, קניית דירה, ואולי שגם תהל תעבור אליהם.
לא רוצה! התעקשה תהל. לא בשביל זה בניתי את הבית, כדי למכור. וגם לגרמניה שלכם אני לא באה. ראיתי את גרמניה…
אמא!
את עוד תמימה, דנדן! חייכה תהל בעצב. אני צוחקת…
אז אולי בסך הכול זה לא כזה גרוע.
הכול היה מעורבב. בדיוק כמו מורן בעצמו מצד אחד, היה בן זוג דואג ואוהב, מצד שני אדם של מצבי רוח. לפעמים היה מטריף את העצבים של תהל לגמרי כשהיה עצבני. אחר כך היה מתנצל, ותהל אישה קלה, לא הייתה מתעכבת על זה. ככה חיו. עשרים וחמש שנה! משוגע…
דנה נשארה קצת ואז חזרה, בעלה עובד הרבה, והיא מיהרה לחזור ולדאוג לבית. תהל נשארה לבד.
אבל הכירה את עצמה זה לא יחזיק הרבה.
ואכן, אחרי חצי שנה של עצב, כשניגבה את הדמעות, הופיעה פתאום סביב תהל קבוצה קטנה של מחזרים.
אפילו אמא של תהל הייתה פעם משתוממת מהפופולריות של בתה.
מה הם מוצאים בך בכלל? עומדים בתור! לא כזאת יפה, אני לא מבינה.
את מתוקה, אמא. הייתה עונה תהל ומורחת אודם. יופי זה סתם. זה לא יושב על זה. אישה צריכה להיות עם קסם אישי ומשהו ייחודי.
יאללה, תצאי כבר צחקה אמא. אחרת החתן יתעייף וילך.
יבוא אחר… משכה כתף באדישות תהל.
ועברו כמעט שלושים שנה מאז אותה שיחה, וכלום לא השתנה. נשים מתלוננות שאין גברים, מספרים שאין למי להתחתן אחרי ארבעים.
תהל לא מבינה את הצרה. בגיל ארבעים ושש יש לה אפילו שני חתנים ושניהם אחלה.
בלב, תהל נמשכה ליותם. היה לה חיבור אליו, גם חיצונית וגם אינטלקטואלית. אינטליגנט, נעים שיחה, לא מביך להופיע אתו בציבור.
רק מה, יותם היה אלוף הדיבורים. תהל הרגישה ש”נפלה” עליו באוזניים, אבל עם כל הניסיון כבר ידעה זה לא האיש איתו חיים בבית גדול.
המחזר השני, תומר, היה גבר של מעשים. מההם שביום חג יכולים לשתות ים בירה ועדיין הכול מסודר ומתוקתק. גבר לעניין, “ידי זהב”, נוח לבריות, אבל עם אופי חזק.
בבית עדין וביתי, אבל בשביל אשתו יעשה הכול. והנה, הפלא ופלא, דווקא אליו נמשכה פחות. לוגיקה נשית, מי יבין.
לא היה מתפייט והיא הרגישה לפעמים שחסר לה מילה טובה. תומר היה שקט, במיוחד אם לא שתה. אחרי איזה גולדסטאר או שתיים דווקא היה נפתח מסביר, מספר בדיחה, תומך בשיחה.
וזה נכון תומר גם ידע לשתות. אבל מחר כבר שוב על הרגליים, מתקלח במים קרים וחוזר לתפקד. לא כותב שירים, אבל מביא פרנסה. תהל בחרה בו.
יותם נעלב ועזב.
תהל התחתנה עם תומר והוא בעננים. בחתונה שתה קצת יותר מדי, שר ורקד עד שנפל מהרגליים.
מה זה, יעל? חייכה תהל לחברתה אפילו לא עברה שנה מאז שמורן הלך, ואת כבר מתחתנת. נשים אחרות לא מוצאות גבר, ואת רק יוצאת מהבית וכולם אחרי.
רק אל תגידי “מה הם מוצאים בך? את לא יפה!”
עזבי, לא אגיד. אבל שתמיד היית פופולרית, זה נכון.
לא יודעת, יעלי. לכי תשאלי את אמא שלי.
תהל קרצה לחברה והלכה לרקוד עם בעלה בדיוק ניגש, הזמין אותה. היא רקדה ובלב גירשה שאריות ספק.
אז מה אם תומר פשוט? לפחות חזק, יודע לעבוד, ובכלל, עדיין נראה טוב. ואם שותק רוב הזמן אולי זה דווקא טוב.
ומה יותם? מילים יפות לא מבשלים מרק.
כמה חודשים אחרי, תומר הפך את שטח הגינה של תהל לגן עדן. עקר עצים מיותרים. השווה את הקרקע. עשה ערוגות, הקים פרגולה עץ, ובבית הכול היה מסודר וגברי.
לא היה ספק תהל בחרה נכון.
ותומר לא רק עבד, אלא גם דאג לפרנסה וכל הזמן חיפש איך לשמח את תהל במתנות קטנות.
כשתהל משווה את הנישואין הקצרים עם תומר לעומת עשרים וחמש שנה הקודמות הלב מתמלא חרטה שלא הכירה אותו קודם. גבר זהב!
בקיץ היו יושבים בערב בפרגולה, עושים על האש תומר בנה שולחן עץ וספסלים.
תהל, שבעה משיפודים, מתפנקת בעיניים חצי עצומות כמו חתולה שמנה. תומר מחייך.
מה יש, תומר?
כלום. שמח לי.
האישה הראשונה שלו הייתה יבשה כתמר. הוא לא העז לקוות שיפגוש אישה כזאת.
ארבע שנים שמחו ביחד, ואז תומר התחיל לחוש לא טוב.
מתעייף מהר, מרזה בלי סיבה. ואחרי בירה בכלל לא טוב היה לו.
תומר, צריך ללכת לרופא! כמעט צעקה תהל. מה אתה מחכה? ברור שמשהו קורה.
שטויות, תהלי. יעבור מעצמו!
איזו שטות! ואם לא יעבור? אתה כמו כל הגברים פוחד מרופאים?
לא…
אמת היא, תומר פחד רק מדבר אחד שאם יחלה באמת, תהל תעזוב אותו. שאין מצב שתשאר עם חולה.
הוא לא היה טיפש. ידע שתהל בחרה בו מסיבות פרקטיות ולא כי אהבה גדולה. אבל הוא אהב אותה באמת!
ראה אותה פעם בסופר, מחפשת את הארנק בתיק, ונמס. המבט המבולבל שלה ריגש אותו עד הלב.
רצה להחזיק אותה יד ביד ולהגן עליה לכל החיים. אפילו אמא של תומר אמרה, כשראתה את תהל:
לחיות איתה, בן. מה מצאת בה? לא צעירה, לא יפה, ואתה עוד צעיר יחסית. כל בחורה צעירה הייתה שמחה אליך!
תומר לא רצה שום אחרת. רק תהל. אבל אם עכשיו נעשה חולה האם תהל בכלל תצטרך אותו?
לא הצליחה לשכנע אותו ללכת לרופא. שבת בערב, יעל ובעלה אורי היו אצלם. הגברים שתו בירה וקלפו ירקות למנגל. יעל שאלה:
תומר חולה?
אני לא יודעת! התפוצצה תהל. מתחננת אליו שיילך לבדיקה, והוא לא! את רופאה, מה נראה לך? תומר לא בריא?
נראה ירוד יותר, רזה, הצבע שלו קצת צהבהב.
אוי ואבוי! יעלי, תעזרי לי לשכנע אותו. אולי אותך הוא ישמע?
יעל הביטה בה בריכוז.
תהל… את אוהבת אותו? זוכרת שהתלבטת…
תהל נשכה שפתיים, לא ענתה.
ולא הספיקה יעל לשכנע, ותומר התמוטט. הזמינו אמבולנס. תהל נסעה אתו לבית חולים, החזיקה לו יד והתפללה.
ניתחו אותו מיד.
גידול בכבד.
סרטן?! נבהלה תהל.
מחכים לסיכום בדיקות.
הגידול לא היה סרטני, אבל כבר הגיע לגודל רציני.
הרופאים אסרו עליו כמעט הכול, אמרו שרק אולי יחלים לגמרי תלוי בגיל.
תומר נעצב מאוד. אמו באה לבקר עם אוכל מה שמותר לו לאכול, כי הרשימה הייתה קצרה.
ילד שלי, אני לא מזהה אותך! אתה בוכה במקום לשמוח שהצלחת לעבור הכל. תאכל, זה טוב לך.
לא רוצה.
ואתה חייב. תהל באה?
באה… בינתיים.
מה זה בינתיים? היא תעזוב? אז היא טיפשה!
אני גמור. מה יש לי עוד? אפילו לעבוד אסור. עוד מעט בן חמישים ואני נכה.
מה קורה פה? נכנסה תהל. אתה צועק על כל המחלקה! שלום רותי.
אני הולכת. ביי, תהל.
מה קרה?
האמא הלכה. תהל שטפה ידיים והתקרבה אל הבעל הנפול שלה.
למה אתה עושה דרמה? מה נכה? הכל בסדר! רק תן זמן. את יודעת מה קראתי על כבד?
מה?
אם נשאר חמישים אחוז מתחדש לבד. לך נשאר שישים אחוז! הזמן עושה את שלו.
יש לי זמן?
מה?
זמן.
תומר, יש משהו שאתה מסתיר? הרופאים לא סיפרו לי משהו?
לא… זה לא העניין…
החזירו אותו הביתה. עכשיו התחילה התקופה הקשה. כל דבר קטן שעשה מיד התעייף, וזה העציב אותו.
והנה, חגיגת יום הולדת עגול מתקרבת והוא רק דואג. לא אוכל כלום, לא שותה איזו מסיבה זו?
תהל לא הראתה שום סימן המשיכה איתו בדיאטה, כאילו כלום.
תהלי… הוא גייס אומץ. מה קורה אתנו עכשיו?
מה הכוונה?
אני מחלים לאט. את תעזבי?
חלמתי? לא עוזבת אף פעם.
זה היה קל כשיכולתי לעשות הכול. עכשיו כלום. אפילו לעצמי אני עצוב.
שטויות. תתאפס על עצמך!
מנסה… אבל בקטנה כבר עייף כמו כלב…
תהל חיבקה אותו, הניחה את לחיה על עורפו.
אני אוהבת אותך. ואף פעם לא אעזוב. אל תמהר להחלים. תן לגוף את הזמן.
אוהבת? אמיתי?
אמיתי לגמרי.
תהל לא עוזבת את תומר. הוא מחלים לאט אבל יציב.
יום הולדת חגגו בלי אלכוהול, כדי שלא ירגיש לבד.
הגיעו כמה חברים, ישבו בפרגולה, שיחקו רפש.
איזה מזל זכית באישה כזאת, תומר! אמרו החברים כשהלכו.
טוב, עכשיו תלכו להשתכר על חשבוני, נכון? עקץ בהומור.
צחקו. נפרדו. בערב ישבו יחד, הביטו בכוכבים. מאושרים. באותו ערב תומר הרגיש לראשונה מזה חודשים קצת יותר טוב.
האמין הוא יחלים. ואשתו באמת לא תעזוב אותו. חיבק את תהל חזק יותר.
מה יש, תומר?
הכול בסדר! אמר.
סוף סוף! חייכה תהל ונשקה לו בלחי.
הם היו מאושרים.
