“את בהריון, חמישה-שישה שבועות,” אמרה הרופאה, הניחה את המכשיר במגש ופשטה את כפפות הגומי שלה… ⚘

הריון חמישה-שישה שבועות, אמרה הרופאה וזרקה את המכשיר למגש לפני שהסירה את הכפפות.
את מתכוונת ללדת?
נעמה שתקה.
ארבעים ושתיים, זה יהיה הילד הרביעי, ילד שלא ממש רצתה או ציפתה לו. הכסף לא בשמיים חיים ממשכורת למשכורת.
הבכורות עדיין לומדים, הקטנה רק עולה לכיתה א’, צריכה גם שמלה, גם חולצה, תיק חדש, ומה עם מחברות וספרים… עכשיו המזל הזה נפל עליה.
“אתייעץ עם עידן,” החליטה בליבה, “נשמע מה הוא יגיד”.
הייתי היום אצל הרופאה, סיפרה נעמה בארוחת הערב,
כן, הריון. שישה שבועות.
עידן הפסיק ללעוס, הניח את המזלג.
טוב, אז נלך על זה. זה יהיה מושלם שני בנים ושתי בנות. זוגות-זוגות.
זוגות-זוגות… ועל מה נחיה?
פירטה לו על הבכורים, על הקטנה שכל כך הרבה צריך לקנות לה, ותוך כדי כך הרגישה יותר ויותר שמטורף ללדת ככה, בגילה ובמצבם.
אני אעשה את הבדיקות להפלות,
כשסיימה את כל הבדיקות, נעמה היתה בדיכאון.
נהיה לה פתאום עצוב על היצור הקטן שגדל אצלה בבטן. אולי זו בכלל בת… בהירה, מתוקה, שובבה.
היא נסעה ברחוב יפו בירושלים, בתחבורה צפופה ומלאת לחץ בדרך לטיפת חלב. ברגע שירדה מהאוטובוס, הרצועה מכתפה נשמטה בהתחלה לא שמה לב מאיפה, ורק אחרי רגע הבינה: זו הרצועה של התיק. גנבים פשוט חתכו ולקחו את התיק שלה עם כל הכסף וכל הבדיקות.
כל מה שנעמה נותרה לעשות זה לחזור הביתה. חלק מהבדיקות היתה חייבת לעשות מחדש, חלק הצליחה לשחזר.
בפעם השנייה, כשיוצאת מהאוטובוס, מעדה ונפצעה ברגלה.
“פעם שלישית אגמור עם שבר בצוואר,” חשבה בפחד-תפל, ובהבזק החליטה: הילד הזה יישאר. נרגעה.
ההריון זרם טוב, נעמה כבר ידעה שזו בת. ואז, בבדיקת אולטרסאונד שנייה, קיבלה זעזוע: הרופאה חשדה בתסמונת דאון.
את חייבת לעבור דיקור מי שפיר, אמרה לה הרופאה, תוך שהיא ממלאה הפניה.
וזה מסוכן גם לעובר יש סיכון לזיהום וללידה מוקדמת.
נעמה חשבה והסכימה.
ביום שנקבע, נסעה עם עידן למרפאת הנשים. עידן נשאר להמתין בחוץ, היא נכנסה לחדר על רגליים רועדות. הרופאה בדקה את דופק העובר, והוא דהר כאילו אין מחר.
נחכה רגע, החליטה הרופאה.
ניתן לך מגנזיום.
נתנו לה מגנזיום ושלחו אותה להרגע במסדרון.
לאחר זמן מה, קראו לה שוב. הדופק ירד, אבל העובר הסתובב עם הגב. ככה אי אפשר לדגום.
נמתין, שוב אמרה הרופאה, אולי יעשה סיבוב.
בפעם השלישית היה בסדר: העובר פנה, הדופק התייצב.
חיטאו לה את הבטן.
היה חם, החלון היה פתוח פתאום עף לתוך החדר יונת בית. היונה המבוהלת החלה לסחרר, התנגשה באנשים. האחות, בהפתעה, הפילה את המגש עם הכלים, הכול התפזר.
שוב שלחו את נעמה למסדרון, עד שיתפסו את היונה ויכינו כלים סטריליים חדשים.
למה כל הרעש? שאל עידן בדאגה.
יונה נכנסה, עשתה מהומות.
נעמה, זה סימן משמיים.
בואי נלך הביתה.
וכך עשו.
בזמן, ילדה נעמה בת.
היום היא בת עשר.
בהירה, מתוקה, שובבה.
החיים מלאים הפתעות ולפעמים, דווקא מה שלא צפינו, הוא הדבר הכי טוב שקרה לנו.