אז תשמעי מה קרה, חברה אחת mă întreabă, ממש מופתעת: “מעניין למה לא השאירו כלום לבעל שלך בצוואה? והנכדים שלהם באמת צריכים עזרה!”
אז עניתי לה, “מי כבר יכול להבין אותם? הכי צעירה לבד, וכבר יש לה דירה של ארבעה חדרים באשדוד, ועוד שתי דירות שלושה חדרים. חוץ מזה, יש לה בית פרטי שלוש קומות במכבים. אבל כנראה, מבחינתם זה עדיין לא מספיק. וההורים שלה נתנו לה את כל זה! ובינתיים, בעלי נשאר בלי כלום.”
מרק ואני נשואים כבר 12 שנה ויש לנו שני ילדים בן שש ובן עשר. מאז ומתמיד היו לי בעיות עם החמים שלי, הם כל הזמן ניסו להיכנס לנו לחיים, לקבוע לנו מה לעשות ומה לא. זה היה די נורא, במיוחד שאמא של מרק ביקרה בי כל הזמן על איך שבחרתי לגדל ילדים, ואפילו התעקשה שאקרא לה “אמא”.
אז אמרתי לה פעם אחת, “יש לי רק אמא אחת, אני לא צריכה עוד אחת,” ולא ויתרתי עד שהבינה.
הבעיות האמיתיות התחילו דווקא אחרי שנולדה הבת הגדולה שלנו. ויקי, זאת אמא של מרק, התחילה להגיע אליי בלי להודיע, כאילו הבית שלה. הפסקתי לפתוח לה את הדלת, לא עניתי לשיחות, עד שבסוף היא קלטה בעצמה, נרגעה והפסיקה לחדור לפרטיות שלנו.
הצלחתי להסתדר בגדול עם הילדים, קצת עם עזרה מאמא שלי. כשגדלו, התרחקנו בכלל מהסבתא מצד אבא.
ההורים של מרק אנשים באמת עשירים ומבריקים אוהבים לנסוע, לראות הופעות, למצוא מסעדות טובות. הם כמעט אף פעם לא דיברו איתנו, וגם כשחג, תמיד פתאום נעלמים לחופשה.
פתאום, שמענו שהם השאירו את כל הרכוש לאח הצעיר. לא הצלחתי לשתוק התקשרתי ישר לחמות לשאול.
והיא עונה לי, “מה ציפית? לא נתת לי להכיר את הנכדים, גרמת למרק להתרחק. אבל הבן הקטן, הוא תמיד מתקשר, בא אלינו לכן כל הירושה שלו. זה הכי הוגן.”
נו, תגידי מה דעתך על זה? היית מקבלת את ההחלטה של ההורים שלכם בצורה כזאת?
