אתם הרי מרוויחים טוב, אז כדאי גם שהמתנות שלכם יראו את זה, נזפה חמותי המיתולוגית.
היה ערב אביבי חמימות בתל אביב, כשעודד נפל עם אנחה על הספה ליד אשתו, רביד.
מה נקנה לאמא שלך? באמת אין לי שמץ של מושג, מלמל בייאוש.
רביד פלטה נשיפה. לבחור מתנה לאמא של עודד היה תמיד משימה שאפילו מאסטר שף לא היה מצליח לשרוד.
היחסים עם טובה לוין, החמות, היו טעונים כמו קו הירקון בשישי בצהריים.
עודד ידע בדיוק כמה קשים היחסים עם אמא שלו, ולכן מראש שמרו על מרחק: קצת טלפונים מנומסים, כמה ארוחות חג ואם ממש הכרחי.
במילים אחרות, אף אחד לא היה חייב כלום לשני. שיחות נדירות, מפגשים כשאין ברירה זה כל הסיפור.
השנה, טובה החליטה לחגוג את יום ההולדת העגול בגדול. כל הדודים, כל הנכדים (כולל אלה שמזיעים בצבא כרגע), וגם עודד ורביד כולם הוזמנו.
אה, אגב, אמא אמרה שכל מתנה תעשה לה שמח, פתאום קפץ לעודד.
ברור. היא תמיד אומרת את זה, ואחר כך עושה פרצופים שהעזו להביא לה משהו שלא נראה לה, נאנחה רביד, מזכירה לעצמה את ההתעלמות המוחלטת מכל מתנה שהולכת לביתה שאינה מגיעה מצדו של אחיה.
הזיכרון האחרון שלה: יום האם הקודם. הביאו לה ערכת קוסמטיקה מושקעת במיוחד. התגובה: דמעות ופרצוף. אתם רומזים לי שאני כבר לא צעירה, אה? נזפה. מתנות יקרות, מתנות אלקטרוניקה רק אם אפשר לדעת בוודאות בכמה הן שוות עוברות.
אולי פשוט אתקשר ואשאל אותה ישירות? ניסה עודד בתקווה.
תעשה מה שבא לך, ענתה בקוצר רוח.
עודד חייג, מתפתל פנימית, מנצל את ההזדמנות לדוג מידע ישיר.
אין לי באמת צורך בכלום, ילד שלי, העיקר שתבואו. זה המתנה האמיתית! ענתה טובה בקול מתוק.
אמא, את בטוחה? לא תהיה אחר כך דרמה? שאל בחשדנות.
נו ברור שלא! אני שמחה בכל דבר קטן, ענתה.
עודד סגר את הטלפון וחזר לדווח לרביד.
רביד הרימה גבה. היא הרי מכירה את הפטנט הזה בעל-פה.
בסוף עודד התעקש: נבחר בעצמנו.
אני הייתי קונה לה רובוט שואב, שתוכל סוף סוף להפסיק להסתובב עם השואב כמו טייסת קרב בבית, הציעה רביד, אחרי שבדקו את התקציב (עלו על אלפיים שקל, בערך).
הם הזמינו את הרובוט וליבם קל. בדרך למסיבה, עודד אפילו חייך בפעם הראשונה מזה חודש.
טובה קיבלה אותם בחום. זה נמשך עד שהיא ראתה את הקופסה של הרובוט שואב.
ומה זה? שאלה תוך אנחה דרמטית, תשימו לי בחדר, ילד.
רביד עמדה כמה דקות, לא מאמינה שזו התודה על בחירת השנה.
כמעט מיד אחריהם באה אחותו של עודד, יערה, ובעלה. יערה חיבקה את אמא שלה בהתלהבות, אמא, הבאתי לך משהו!
תודה, נשמה! פשוט אלופים! התלהבה טובה, חיבקה אותה ממש בלי להגזים.
רביד רצתה לדעת איזו מתנה יקרה גרמה לכל ההוריקן הזה. להפתעתה, מדובר היה בערכת קוסמטיקה פשוטה מהסופר, עשרה שקלים גג.
גם עודד ראה. הוא נראה כמו מישהו שרק גילה ששנת השמיטה חלה על הבית שלו אישית.
עודד שתק, שתק, עד שבא לו פיצוץ. כשטובה החמיאה שוב למתנה של יערה, פשוט נשבר לו.
אפשר לדבר שנייה? לקח את אמא שלו לצד.
מה קרה? שאלה בקוצר רוח.
אמא, את זוכרת מה אמרת לי בטלפון על מתנות?
ברור.
אז למה המתנה שלנו נזרקה לפינה והסט של יערה הפך ליצירת השנה? את לא יכולה להגיד שאני מדמיין.
לא אומרת. פשוט, אתם מרוויחים הרבה יותר מיערה, אז הציפייה בהתאם, מלמלה טובה.
ואת רוצה לדעת מה קנינו? יותר מאלפיים שקל! מה היית רוצה שנוסיף קבלה על כל מתנה?
אוי, הנה זה שוב מתחיל, ענתה ומיהרה לסיים עניינים, מה אני אעשה, אני פשוט אוהבת מה שיארה מביאה.
כי את לא יודעת מה שילמנו? המשיך עודד. הרובוט עלה יותר מאלפיים שקל!
באמת?! ענתה בהפתעה לא משכנעת.
ואז יצאה מהפינה: אתה יודע למה המתנות של יערה מרגשות אותי? כי היא קונה ממה שיש לה, ואתה כאילו מסמן וי.
את רצינית? עודד כבר הרגיש לחץ דם.
נראה לך אני צוחקת? במצב שלכם, מה שמתאים זה חופשה בגליל על חשבונכם, סיננה בחיוך גאווה.
עודד עמד משותק כמה שניות, בוהה באמא שלו כאילו חייזר הדרדר מהשפלה למטה.
את באמת חושבת שזכינו בלוטו? מה נראה לך? צעק פתאום.
המריבה כבר משכה את רביד וגם את יערה, שנעמדו בכניסה והקשיבו.
יערה קלטה מהר במה מדובר: אמא בכלל לא צריכה רובוט שואב. היא רצתה מכשיר אדים! נשבר לה לפני יומיים. אם הייתם שואלים, הייתם יודעים.
אני שאלתי מפורש! רטן עודד.
זהו, נגמר. זה היה המתנה האחרונה. אין יותר מתנות! אתם רק יודעים להתלונן ולהעיר הערות! הרובוט לא טוב אז שיקום מכשיר אדים. תחפשו מישהו אחר שיסתבך את חייו!
טובה נשברה בבכי, בעוד יערה מנסה להרגיע אותה, ורביד ועודד בלי לומר מילה אספו תיקים ויצאו, נראים כאילו חזרו מוועדת חריגים במשרד הפנים.
עודד לא שכח את ההבטחה: אין יותר מתנות, אין יותר ארוחות חג, ולא תראו אותנו בחגיגות המשפחתיות הבאות. הרבה פחות כאבי ראש, ובהתחשב בכל מה שקרה אפשר לקרוא לזה אפילו מתנה.
