זה קורה עכשיו, חורף, לפני שנה וחצי, כשהבן שלי היה בן חמישה חודשים. אח של בעלי שאל אם הוא והחברה שלו יכולים לגור אצלנו לשבוע. איך הייתי יכולה להגיד לא? ברור שלא הייתי נרגשת מהרעיון הילד רק נולד, אני לא ישנה, לא אוכלת, אין לי דקה לעצמי, וקרובים פשוט לא נותנים מנוחה. אבל אמרתי לעצמי יהיה בסדר, אולי הם יעזרו לי, לפחות אוכל לנוח קצת, יהיה עם מי לדבר ולשתות תה.
הם הגיעו בידיים ריקות להתארח אצלנו לשבוע, אפילו לא קנו לבן שלנו רעשן קטן. אצלי יש כלל כשיוצאים לבקר משפחה עם ילד, אף פעם לא מגיעים בידיים ריקות, ככה גדלתי, אבל פה כנראה זה משהו אחר.
הם אמרו שבאו לעניינים, לא הסבירו בדיוק מה.
הייתי המארחת הטובה בישלתי, ניקיתי, התאמצתי להכיר אותם. הכל נראה בסדר, אבל במשך כל הימים שגרו אצלנו, היא לא הציעה אפילו פעם אחת לעזור לי בבישול, בניקיון, או סתם לעזור עם הילד בזמן שאני עושה סידורים בבית.
היא יצאה בבקרים לסידורים, החבר שלה ישן עד הצהריים, בעלי בעבודה, ואני רצה בין החדרים עם התינוק. היא חוזרת מהסידורים, יושבת על הספה עד הלילה, נחה או צופה בטלוויזיה.
אני עם התינוק ומנגבת את הריצפה כי בחוץ חורף, הכל מלא בוץ, עוברת הלוך ושוב, הריצפה נהיית מלוכלכת שוב, צריך לבשל אוכל, להאכיל ולרחוץ את הילד.
ביום השלישי כבר נשבר לי. סיפרתי לבעלי מה שאני מרגישה, והוא רק משך בכתפיים, “לא מתאים שגבר יתערב בעניין של נשים”. ביום הרביעי בעלי חזר מהעבודה והמאושרים יצאו לקולנוע.
יחד התחלנו לבשל, אכלנו, ואז הם חזרו. הביאו הרבה בירה, חטיפים שונים, וכמובן שום דבר בשבילי, האמא המניקה. אפילו עוגה קטנה לא טרחו להביא…
ומהזוג המאושר אכלו ארוחת ערב ויצאו שוב לסרט, מתקשרים לבעלי ומבקשים שיבוא איתם. ואני הרגשתי פגועה כל כך. אז לקחתי אותה הצידה ואמרתי לה:
אני מצטערת, באמת, אבל תוכלי לעזור לי אפילו פעם אחת? יש לי תינוק קטן, אני עייפה. לפחות תקלפי תפוחי אדמה למרק, או סתם תציעי עזרה.
את רוצה להעניש אותי? זה בכלל לא במקום! גם אני עייפה. (ממה היא עייפה, מהספה?)
תראי, את בדירה שלי עכשיו. אני כאן המארחת, לא את.
אני לא מתכוונת לשמוע את זה!
את יודעת מה? תארזי את הדברים שלך ותלכי מפה!!!
הם ארזו והלכו. בכיתי מהעלבון הרבה זמן אחרי כן.
מה דעתכם, זה נורמלי להתנהג ככה?
