טוב, תקשיב, חייב לשתף אותך מה שקרה לי לאחרונה. התחלתי לעבוד לא מזמן בחנות לחיות מחמד פה בתל אביב. הייתה לי תקופת ניסיון, שנגמרה ביוני, ואז הפכו אותי לעובד קבוע בצוות.
אז מה הקטע עם העובדים הקבועים? בסוף כל חודש, אנחנו יכולים לקחת מוצרים שיורדים מהמלאי אתה יודע, כאלה עם אריזה קצת קרועה או כאלה שמתקרבים לתאריך התפוגה, או אביזרים שיש בהם איזה פגם קטן.
איך זה עובד? פשוט מסתדרים בינינו מי לוקח מה ככה, ברוח טובה. אין לי חיית מחמד, אבל בכל זאת תמיד יוצא לי לקחת משהו בשביל אחרים.
פעם ראשונה קיבלתי שק אוכל לחתולים. אמרתי יאללה אשתי, ההורים שלך יש להם חתולה, אני אביא להם. נתתי להם את השק, ולפני שהספקתי להגיד ‘מיהו’ הבנתי שאני כנראה תמיד אנסה לקחת משהו בשביל החתולה הזאת.
בפעם הבאה הבאתי עמוד גירוד לחתולים, היה קצת קרוע אבל חמותי ישר תיקנה ותפרה כאילו חדש.
אבל כשהבאתי לה את זה, הם בקושי התרגשו. פתאום, במקום להגיד תודה, אני שומע “למה לא לקחת אוכל? מה, לא יכולת פשוט להביא אוכל בעצמך?”
מבאס! במיוחד כי כבר הסברתי להם איך זה עובד, שאני לא תמיד יכול לבחור בדיוק מה יהיה. אז שוב הזכרתי איך זה, והפעם הם רק העמידו פנים שהם מבינים.
בדרך חזרה הביתה, אמרתי לאשתי תקשיבי, אני פשוט אקנה כל חודש אוכל איכותי לחתולה של ההורים שלך, וכשיתאפשר אביא מהחנות. והיא זרמה.
ואז קרה קטע מוזר: אחרי חודש נגמר להם עשרה קילו של אוכל. שאלתי את חמותי מה קרה, ואז היא הודתה היא כבר הבטיחה לשכנה שהיא תביא לה גם אוכל לחתול שלה. ידעה שאני אביא שוב, אז חילקה מהאוכל שלה לשכנה. ואני ואשתי קנינו לה אוכל יקר ממש.
הסברתי לה שוב שאני מביא אוכל רק לחתולה שלה, לא לכל השכונה.
בתגובה קיבלתי מבט נעלב “אתה הרי עובד בחנות של חיות!”
הם פשוט לא הבינו למה אני לא מביא עוד. הבינו או לא, בשלב הזה נשבר לי ואמרתי להם מהיום, מעיקרון, אני לא מביא יותר כלום. ופשוט הסברתי להם שלא יחכו יותר ממני.
איזה סיפור, אה? ככה זה במדינה שלנו, גם אם אתה נותן אתה צריך לדעת איפה לעצור.
