זה קרה לפני שנה וחצי, בחורף, כשהבן שלי היה רק בן חמישה חודשים. אח של בעלי שאל אם אפשר שהוא והחברה שלו יישארו אצלנו לשבוע. איך אפשר היה להגיד לא? ברור שלא שמחתי על הרעיון הרי רק נולד לנו תינוק, אני לא ישנה, לא אוכלת כמו שצריך, אין לי זמן לעצמי, ולקרובים אין מנוחה. אבל חשבתי שיהיה אולי טוב, ייתכן שיעזרו לי, לפחות אזכה למנוחה או יהיה לי עם מי לשתות תה ולשוחח.
הם הגיעו בידיים ריקות, להישאר אצלנו שבוע אפילו לא טרחו להביא לתינוק רעשן קטן. אצלי בבית יש כלל כשיש תינוק לא הולכים בידיים ריקות, ככה חונכתי, אבל כנראה שפה זה יוצא דופן.
הם באו בענייניהם, לא אמרו בדיוק מה.
הייתי מארחת מסורה, בישלתי, ניקיתי, למדתי להכיר אותם מקרוב. הכול נראה בסדר, אבל במשך כל הימים ששהו אצלנו, היא לא הציעה אפילו פעם אחת לעזור לי במטבח או בניקיונות, אפילו לא לגשת לרגע לעזור עם התינוק בזמן שאני רצה סביב הבית.
היא הייתה יוצאת בבוקר ל”סידורים”, החבר שלה ישן עד הצהריים, בעלי היה בעבודה, ואני התרוצצתי בבית עם תינוק. היא חוזרת מהסידורים, מתיישבת על הספה מול הטלוויזיה ונרגעת.
אני מתזזת עם התינוק ושוטפת את הרצפה בחוץ חורף, הכל בוץ, נכנסים ויוצאים, לכלוך בכל מקום, צריך לבשל, להאכיל את הילד, לרחוץ אותו.
ביום השלישי נשבר לי. סיפרתי לבעלי על התסכולים שלי, והוא רק משך בכתפיים לא נעים שגבר יתערב בוויכוחים בין נשים. ביום הרביעי, כשבעלי חזר מהעבודה, האורחים כבר יצאו לקולנוע.
ניגשתי למטבח והתחלתי לבשל במהירות, אכלנו משהו קטן ואז פתאום חזרו. קנו הרבה בירה, כל מיני חטיפים כמובן ששום דבר בשביל אם מניקה, אפילו עוגה קטנה לא חשבו להביא…
הזוג המאושר אכל ויצא שוב לסרט, והתקשרו לבעלי שיש לא להצטרף. הרגשתי פגועה. אז לקחתי אותה לשיחה ואמרתי:
אני ממש מצטערת, אבל אולי תנסי לעזור לי קצת? יש לי תינוק קטן, אני עייפה. אפילו לקלף כמה תפוחי אדמה למרק, או להציע עזרה, משהו קטן.
את הולכת להעניש אותי? אני לא חושבת שזה מתאים! גם אני עייפה. (ממה עייפה? מהספה?)
תראי, יקירה שלי, זה הבית שלי. את אורחת שלי, לא ההפך.
אין לי עניין לשמוע אותך!
את יודעת מה? תארזי ותלכי מכאן!!!
הם ארזו והלכו. בכיתי המון אחר כך מרוב אכזבה.
מה אתם חושבים, זה היה בסדר שהם התנהגו כך?
לפעמים צריך לזכור משפחה זה דבר חשוב, אבל הכנסת אורחים אינה פוטרת אותם מהתחשבות. כשהולכים לבית של מישהו, במיוחד כשיש לו תינוק קטן, ראוי להביא משהו קטן, להציע עזרה ולהבין שלא הכל מובן מאליו. הנתינה וההדדיות שומרות על יחסים טובים בתוך המשפחה וגם על הלב שלנו.
