היום מרגישה שאני צריכה לכתוב ביומן, כי הדברים ביני לבין נעם בעלי הפכו למורכבים בזמן האחרון.
התחתנתי בגיל עשרים בדיוק עם נעם, שהיה מבוגר ממני בכמה שנים טובות, אבל הפער הזה אף פעם לא הפחיד אותי. תמיד הרגשתי מאחוריו כמו קיר בטון, תומכת בכל דבר שהוא עושה. אבל לאחרונה מצאתי את עצמי מתחרטת על הבחירות שלי, במיוחד על הזוגיות שלנו.
אנחנו גרים בדירת שני חדרים ברמת גן, שקיבל נעם מהוריו. הוא עובד במשרה טובה ומרוויח יפה, אבל דורש ממנו המון נסיעות לחו”ל בענייני עבודה. אני, לעומתו, מנהלת עסק קטן משלי ולומדת בלימודים מרחוק. כמובן שכל עבודות הבית נשארות עליי אני זאת שמנקה, מבשלת, עושה כביסה ומנסה לשמור על הבית מסודר.
נעם זה שאחראי לשלם את החשבונות החשמל, המים, הארנונה אני בכלל לא מתערבת בזה. אבל בזמן האחרון הוא לא מפסיק להתלונן שאני מבזבזת יותר מדיי מים וחשמל. בהתחלה לא שמתי לב, אבל כשהנדנוד הזה נמשך, כבר לא יכולתי יותר.
“מעכשיו,” הוא אמר לי יום אחד, “את אחראית לשלם על המים והחשמל. אני עובד בלי סוף, נוסע לחו”ל, ואם את משתמשת את גם תשלמי! את שאר החשבונות אני אשלם, אבל שני אלה עלייך. ואם לא תשלמי ינתקו לך את המים והחשמל!”
עמדתי מולו ולא האמנתי, ומצאתי את עצמי צועקת עליו, “איזה משפחה אנחנו? חשבת פעם למה אני משתמשת בכל כך הרבה מים וחשמל? אולי בגלל שאני כל היום יורדת לנקות, לבשל, לעשות כביסה, וללמוד מול המחשב? מה אתה רוצה, שאחיה באפלה ואשטוף כלים עם מים קרים בברז אחד ביום? איבדת את זה לגמרי?”
הוספתי שאני לא מוכנה להיכנע להוראות הכספיות שלו. “אם אתה לא רוצה לשלם, גם אני כבר לא מחויבת. אני יכולה לעבור להורים שלי, שם אף אחד לא בודק לי כמה פעמים שטפתי ידיים או כמה חשמל השתמשתי. תתחיל אתה לכבס את הבגדים של עצמך, אולי תלמד כמה קילוואט צורכת כל כיבסה! וחולצות נקיות? תתחיל לשאול כמה זה עולה!”
מאז, נעם הפסיק את כל ההערות והדרישות.
אני שואלת את עצמי בלב: האם נהגתי נכון? אולי כן ואולי לא, אבל הפעם בחרתי לעמוד על שלי.
