תמר התחתנה מיד כשהגיעה לגיל עשרים. בעלה, גדי, היה מבוגר ממנה בכמה שנים, אבל פער הגילאים לא הפריע לה כלל. היא תמיד עמדה מאחוריו כמו קיר מוצק. אך בתקופה האחרונה, היא מתחילה להתחרט על כך שנכנסה איתו בכלל לקשר. הנה הסיפור שלה:
אנחנו גרים בדירת שני חדרים ששייכת לגדי. הוא מרוויח יפה, אבל העבודה שלו דורשת ממנו לנסוע הרבה לחו”ל בענייני עסקים. אני, לעומת זאת, מנהלת עסק קטן מהבית ולומדת לתואר בהתכתבות. כמובן, כל עבודות הבית עדיין באחריותי. אני משתדלת לשמור על בית מסודר ונקי ולהכין אוכל.
גדי משלם את חשבונות הארנונה, החשמל והמים אף פעם לא התערבתי בזה, עד לאחרונה. בזמן האחרון הוא החל לקטר שאני משתמשת ביותר מדי מים וחשמל. תחילה לא ייחסתי לכך חשיבות, אבל ככל שהוא חזר על זה, זה התחיל לעצבן אותי.
מהיום, את תשלמי על המים והחשמל, אמר. אני עובד כל הזמן, ולא מעט נמצא בחו”ל. אם את זו שמבזבזת תשלמי! אני אמשיך לשלם על שאר החשבונות, ואת על השניים האלו. אם לא תשלמי, ינתקו לנו את החשמל והמים.
איזו משפחה נהדרת אנחנו, עניתי בציניות. אי פעם חשבת למה אני צורכת כל כך הרבה מים וחשמל? כנראה כי אני מבשלת, מנקה, מכבסת, לומדת ועובדת במחשב! ולמה בכלל להתלונן כל כך? רוצה שאחסוך במים, שאשב בחושך ואשטוף כלים בגיגית? איבדת את דעתך?
לא רוצה לשלם? גם אני לא רוצה! אני יכולה לחזור להורים שלי, ואף אחד לא יספור לי כמה פעמים שטפתי ידיים או כמה קילוואט שרפתי. אתה תצטרך לעשות הכל לבד לבשל, לנקות ולהסתובב עם בגדים לא הכי רעננים. אוהב חולצות נקיות? תברר כמה מים וחשמל לוקחת מכונת הכביסה!
אחרי התגובה הזו, לגדי כבר לא היו טענות.
האם תמר נהגה נכון או לא?
