רגע לפני שהתחתנתי, שמעתי מחברות שאומרים שכגבר מתחתן הוא מיד רואה באשתו רכוש שלו ומתחיל לגלות את פניו האמיתיות.
אבל, כמו כל צעירה תמימה, האמנתי שבעלי לא יהיה כזה. עוד לפני שהתחתנו תמיד היה דואג לי, לא אמר מילה רעה, נזהר לא לפגוע בי, רצה שאהיה לצידו כל הזמן. אבל טעיתי, כמו שקורה לרוב הנשים. מסתבר שהאמת היא שכשהגבר כובש את ליבה של אישה הוא משתנה לגמרי.
כמה חודשים אחרי החתונה, התחיל בעלי לדבר בגסות על אמא שלי. למה היא מתקשרת כל הזמן, למה היא מגיעה כל שבוע? כמובן, הסכמתי איתו, הייתי מודאגת מהנישואין שלי, אז ביקשתי מאמא שלי לא ליצור איתי קשר, והייתי מחזירה לה טלפון רק כשהייתי לבד. אבל זה לא הסתיים שם. נכנסתי להריון ואיבדתי את מקום העבודה. לצערי, הייתי חייבת לשכב במיטה כי ההריון היה בסכנה, ולא חידשו לי את החוזה. ואז בעלי התחיל להעיר לי: “את יושבת בבית כל היום ולא עושה כלום.”
שוב שתקתי הייתי בהריון, ומה אעשה אם הוא יעזוב אותי?
שנה וחצי לאחר שנולדה בתי, בעלי התחיל לדרוש שאכבד אותו כמו אלוהים. כשהיה חוזר מהעבודה, הייתי חייבת לעמוד בפתח הדלת, לשים לו את הנעלי בית, שיהיה לו הכל מוכן על השולחן ארוחה חמה וטעימה.
הטיפול בילדה בכלל לא עניין אותו, זה היה “התפקיד של האישה”. בקיצור נשברתי. ארזתי תיק, לקחתי את הילדה ונסעתי לאמא שלי. לא דיברתי איתו חודשיים. החיים המשיכו, חזרתי לעבוד, יום יום נראיתי יותר טוב.
יום אחד הופיע אצלי בבית, רזה, בבגדים מרופטים, כרע ברך וביקש סליחה בדמעות. אמרתי לו שעכשיו הוא ילמד קורס בישול הוא זה שיבשל וינקה כשתחזור הביתה. הוא הסכים, אבל עכשיו נראה איך באמת יתנהג.
