אהובתי, איזו שטות את זורקת עליי? יניב בקושי הביט בתמונה. אני אוהב רק אותך, לא צריך אף אחת אחרת. ברור שזה פוטומונטאז’.
באמת? מי לדעתך היה טורח לעשות דבר כזה? נאוה לא אהבה את הקלות והאדישות בהן יניב התייחס לכל הסיפור. גם ההסברים שלו נשמעו עייפים וחסרי תשוקה.
מכון היופי שסבתא שלה הורישה לה, לא מאוד עניין את נאוה.
יותר אהבה הייתה לה ללמד ילדים לצייר בסדנת האמנות העירונית. כמובן שלא ויתרה על הירושה.
המכון היה פרנסה טובה, ומנוהל ביד מוצלחת על ידי מנהלת שהיא סמכה עליה.
כך יכלה נאוה להמשיך בעיסוקה האהוב, מנותקת מדאגות כלכליות. רק משפחה עוד חסרה לה.
לאחר מות הסבתא, בגיל 27, הרגישה נאוה בודדה מאין כמותה, עד ששנה לאחר מכן פגשה בתערוכה את יניב.
גבר נאה עם חיוך ביישני, שבו אותה באדיבותו ורכותו.
אחרי חודשיים הזמין יניב את נאוה לביתו להכיר את אביו החורג, גדי.
אבא שלי נפטר כשהייתי בן ארבע, שיתף יניב. רק אחרי עשר שנים אמא נישאה שוב.
לגדי אף פעם לא קראתי אבא, אבל היחסים בינינו חמים וטובים.
כשאמא נפטרה לפני שנתיים, נשארתי לגור איתו.
גדי עשה רושם טוב על נאוה בחור בכושר, מבט חד, דיבור מדויק לא נראה כלל בן חמישים ושש.
ונראה שגם היא מצאה חן בעיניו.
מזל לו ליניב שלנו, אמר גדי בחיוך רחב ולחץ לנאוה את היד.
למה מזל, גדי? נעלב יניב בכאילו.
בחור אמיתי לא היה הופך למוכר תחביבים, אמר גדי בצחוק. העיקר שזכית בכלה כזו!
נאוה עוד הסמיקה קצת, אבל עד סוף הערב צחקה כל כך מבדיחותיו, אפילו חיממה קצת את לבו של יניב מקנאה.
כעבור חצי שנה, יניב כרע ברך והציע נישואין. נאוה הייתה בעננים, מאוהבת, תמימה, ומייד צללה לחלומות על המשפחה שתהיה להם. לא מיהרה להבין מה בדיוק הופיע לה בהודעות.
כשהבינה סוף סוף, עמדה המומה יניב שלה, בידיים חשופות, מחבק ומנשק מישהי אחרת, החיוך הביישני הזה שלא עוזב אותו.
ובתחתית כל תמונה תאריך, מהשבועיים האחרונים בדיוק.
אהובתי, איזו שטות את זורקת עליי? חזר יניב בקרירות וללא מאמץ להביט בתמונות. אני אוהב רק אותך. אם את שואלת זה זיוף.
כן? ומי בכלל ירצה לעשות את זה? נאוה הרגישה מושפלת מהאדישות שלו.
מאיפה לי לדעת? הוא ענה שלו, יש המון אנשים משונים.
נאוה הרגישה שעובדים עליה. גבר אחר היה נלחם עליה, מתעקש, נשבע באהבתו, רוצה להגן עליה… והוא, יניב, גם בגד וגם בכלל לא מתחרט.
אתה בוגד! החתונה מבוטלת! זעקה נאוה בדמעות וברחה מהדירה לעיניו המשתהות.
שלושה ימים בכתה בבית, ואחר-כך שבוע לא יצאה בכלל, לקחה ימי מחלה. ששקעה בכל המחשבות האפשריות אגב, יניב אפילו לא ניסה לדבר איתה עד שהתעשתה.
אולי באמת מדובר בזיוף? אולי מישהו סתם מנסה לפגוע בהם? עם כל הטכנולוגיה של היום אפשר לייצר כל תמונה שרוצים ואילו היא, נאוה, פשוט נשברה.
לתדהמתה, התברר שהבחורה מהתמונה אמיתית. די מהר חיפשה אותה ברשת ומצאה לה אפילו שלושה פרופילים. שמה היה אילת, ומיד הסכימה להיפגש.
אלו תמונות ישנות, חייכה אילת כשראתה את התמונות וסיפרה לנאוה. כבר יותר משנה חלפה.
איך? הנה התאריך. התבלבלה נאוה.
נו באמת, את לא יודעת כמה קל לזייף תאריכים? אם ממש רוצים.
את עשית את זה?
מה פתאום? מה לי וליניב? נפרדנו מזמן, בקושי היינו יחד חודשיים. ואני מתחתנת בקרוב.
אה כן? לא ראיתי אצלך שום שם של חתן, שאלה נאוה בחשד.
האושר אוהב שקט, חייכה אילת, כשיהיו תמונות מהחתונה אעלה הכל.
מתברר שמישהו באמת ניסה להכתים את יניב, והיא ישר האמינה בלי בדיקה, בלי לשאול. היא ידעה שעליה לתקן הכול.
יניב לא ענה אפילו לשיחה או הודעה. כעבור יומיים החליטה לנסוע לביתו.
הגיעה בערב, ממש כשתפסה אותו יוצא ממכוניתה של חברה לשעבר, דורית.
השתיים הכירו עוד מהילדות, שיחקו באותו הבניין אבל דרכיהן נפרדו הנחישות והעוצמה של דורית היו קשות לנאוה.
רק אחרי מותה של הסבתא, דורית שוב ניסתה להתקרב, בעיקר בכדי לשכנע את נאוה למכור את המכון היה לה חלום להקים רשת מכוני עיסוי במקום. השתיים אמנם מסרו שלום שלום בנימוס, אך זה הכול.
נאוה ידעה היטב למה דורית מתכוונת ומה באמת קורה במכונים שלה. ברור שלא תוותר על הירושה.
סירבה שוב ושוב להצעות הכספיות, ועכשיו… מה, דורית גם רצתה לקחת לה את החתן?
תוך כדי מחשבות ראתה אותן נפרדות בחיבוק, דורית נכנסה לרכב ונסעה.
אמרתי לך, יניב הזה פרייר, שמעה מאחור את קולו הנמוך של גדי.
שלום, גדי, גמגמה.
שלום שלום. יניב לא חסר אף אחת, אולי תקחי את ההצעה שלי, אמר בחצי בדיחה, אך עיניו היו רציניות.
תסלח לי, אני ממהרת, נאוה התרחקה ורצה משם.
מצא את דורית בקלות, כי כשחזרה לבית, דורית בדיוק חנתה.
אז החלטת לגנוב לי את החתן? הביטה נאוה בעיניה. ואפילו התמונות שלך היו לא משכנעות! גיליתי הכול.
אילו תמונות? נדהמה דורית. לא שלחתי לך כלום! יניב בעצמו רדף אחרי לפני שבוע. חשבתי שאתם כבר לא יחד…
נאוה הסתכלה היטב, ולא ראתה שמץ של שקר בעיניה. עדיף לה לחשוב לבד, בבית.
חשבתי כבר שאת מוכרת לי את המכון! קראה דורית, כשנאוה התרחקה.
בבית, נשמה עמוק, התקשרה ליניב, והפעם ענה.
טוב, בואי אלי, ענה בעייפות. אני מרגיש על הפנים, חולה…
לא היה צריך לבקש יותר מפעמיים.
יניב, שגיתי, סליחה. פשוט אני כל כך אוהבת אותך… הכל היה כל כך משכנע.
טוב נו, משך בכתפיו, קורה.
אתה כזה נפלא! חיבקה אותו. כמה אני אוהבת אותך!
אבל יניב הרפה בעדינות.
בואי נשאר ידידים.
מה? הרי קבענו להתחתן…
נאוה, עיווה פניו, אני הולך להתחתן עם דורית.
מה? חזרת בי?! הרי אמרת שאתה אוהב אותי…
בלי דרמות. האמת היא שההתלהבות והרגשנות שלך עוד תחריב לי את החיים. דורית מנהלת עסק מוצלח יותר, ואני צריך לדאוג לעצמי.
נאוה הרגישה קפואה. אז יניב השתמש בה, ומחליף אותה רק כי נמאס לו.
פרצה החוצה בדמעות, רצה במדרגות, ומשום מה הרגליים קרסו לידה על ספסל בחוץ.
אחרי דקות גדי הופיע לידה.
מסכנה שלי, אמר ורכן אליה. עדיף עכשיו מאשר מאוחר מדי…
רק דבר אחד לא ברור לי מי יזם את כל זה?! פרצה שוב בבכי.
אני… לחש גדי.
אתה?! למה? הפסיקה לבכות, בהלם.
התאהבתי בך כבר באותו ערב שבאת אלינו. מיד ידעתי שאת תהיי שלי, אך את התעניינת רק ביניב.
רציתי שיניב יפול בעינייך, אך במקרה שמעתי אותו מספר לחבר שהוא מצא לעצמו כלה עשירה, אז הבנתי שלא ירפה ממך. לכן הפכתי את הכיוון
אתה מבין שהרסת לי את החיים?
לא, הצלחתי לשמור עליהם. היה עדיף לגלות עכשיו מאשר אחרי תתני לי צ’אנס, נאוה?
אתה משוגע! קמה, וחזרה הביתה.
עזבה נאוה את העיר, אך גדי לא ויתר וחיפש אותה, עד שנהיו חברים קרובים.
כעבור שנה נפטר גדי והשאיר לה את רכושו, אבל זה כבר לא ריגש אותה. כבר התרגלה לאביו החורג של האקס.
יניב, דרך אגב, כעס מאוד על הדירה שנעלמה לו, אבל נאוה הפסיקה להתעניין בגורלו מזמן.
מדי פעם, כשהלב נשבר מתבהר שהשיעור הכי עמוק הוא לדעת מתי לשחרר, שמי שלא בוחרים בנו כנראה לא מתאים לנו, והאושר האמיתי מגיע לא מהדברים או האנשים שרצינו, אלא מהיכולת שלנו להעריך את עצמנו ולבחור נכון את הדרך.
