אשתי ישנה לידי… ופתאום קיבלתי התראה בפייסבוק ואישה ביקשה שאוסיף אותה כחברה. אז אישרתי.
קיבלתי את הבקשה ושלחתי לה הודעה: “אנחנו מכירים?”
היא ענתה: “שמעתי שהתחתנת, אבל אני עדיין אוהבת אותך.”
זו הייתה ידידה מהעבר. בתמונה היא נראתה יפה מאוד.
סגרתי את הצ’אט והסתכלתי על אשתי, ישנה בשקט אחרי יום עבודה עמוס.
מבטי עליה גרם לי לחשוב כמה בטוח לה לישון בנחת בבית החדש איתי, רחוק מהבית של הוריה, המקום בו בילתה כל החיים מוקפת במשפחה. כשהייתה עצובה, אמא שלה הייתה שם תמיד כדי שתוכל לבכות בחיקה, אחיה או אחותה סיפרו לה בדיחות והעלו חיוך על פניה, ואביה היה מביא לה הביתה כל מה שאהבה. עכשיו היא סומכת עליי כל כך.
כל המחשבות האלו חלפו לי בראש, ובחרתי להרים את הטלפון וללחוץ על “חסימה”.
פניתי אליה ונרדמתי לצידה.
אני גבר, לא ילד. נשבעתי לה אמונים ואמשיך לשמור עליהם. אלחם תמיד להיות גבר שלא בוגד באשתו ושלא מפרק את משפחתו.
כי בסוף, הנאמנות והכבוד הם מה שבונה בית חזק זה הערך הגדול של החיים.
