תקשיב, אתה לא מבין מה עבר עלינו פה עם החיות בבית. לאישתי כבר היה ברור שהיא עשתה טעות שחבל על הזמן, כי עכשיו יש לנו לא אחד, אלא שניים כאלה בבית שכל הזמן נתקעים בצרות…
זה התחיל ביום שהיא ירדה לזרוק את הזבל. חזרה עם גור חתולים ביד, שבמקום יפסיק להיות מזל רע, רק הגביר אותו! מצאה אותו זרוק שם בין פחים, מישהו פשוט זרק אותו כאילו זה חפץ. קראה לו ניב, כי הוא כזה חסר מזל (מהמילה “נבול מזל”…).
הדבר הראשון שניב עשה כשהגיע – טבל שתי כפות קדמיות בתוך סיר של מרק עוף רותח! ואשכרה, בזמן שאישתי מנסה לחלץ חתול צורח מתוך הסיר, הוא גם דחף את הרגליים האחוריות שלו ישר לשמנת חמוצה. ומשם – חגיגה. קלאסי שמבחינת ניב הכל הופך בלאגן.
ניב כל הזמן נופל לצרות. הוא הצליח לעקם את כל ארבע הרגליים סתם מקפיצה מהמיטה. הוא הפיל כוסות, קערות ואפילו ואזה מהשולחן ותמיד איכשהו נחת בדיוק איפה שזה נפל עליו על הראש. אם הייתה מלח על השולחן, כולם מייד שמו עליה ידיים, כי הנה, ניב מגיע… ותמיד, איכשהו פגיעה מדויקת.
שלוש פעמים הוא קיבל מכות חשמל. אני נשבע פלא שהוא בכלל חי, רק בזכות המלאך-שומר והוטרינר שאיכשהו מציל אותו כל פעם… וגם מים לא פעם היה צריך להוציא אותו מדלי שטיפת הרצפה! מאז אם יש דלי עם מים, שמים לב שהוא לא מתקרב.
תקשיב, הוא גם לא יודע לקפוץ. מנסה לקפוץ, תמיד פוגע באיזו פינה, מראה, או משענת של ספה. בקיצור, בלגן.
אישתי ניסתה לקחת אותו למגרשות חסימות, את יודעת סבתות שמגלגלות ביצה כדי להוציא עין רעה. גם הן צחקו ראשון, אבל אחרי שניב שבר אצל כל אחת את הסט כוסות, אף אחת לא רצתה לראות אותו יותר.
כשנגמרו כל הרעיונות, חברה נתנה עצה תמצאי לו בן זוג, או לפחות כלב קטן, שיהיה לו עם מי להשתולל. וזהו, פתאום הייתה תקווה. הלכו למקלט לחיות ואשכרה קנו בצ’ק לא קטן (שילמו 900 ש”ח!) כלב קטן, צ’יוואווה, שבעצם יותר דומה למפלץ קטן מאשר לכלב.
לא יודעת אם אי פעם ראית צ’יוואווה מקרוב זה לא כלב, זה יצור שכשנובח אתה תוהה אם הוא הולך להתעלף או להשתעל. אבל בת שלי ואישתי היו בעננים.
ומפה היה גם קטע: בבית שלנו יש עכברים. ניב ממש לא פחד מהם, הוא דווקא רץ אחרי העכברים, שיחק איתם “מחבואים”, זה היה קטע… והיו לנו גם מלכודות לעכברים.
נו ברור, הכלב, קראנו לו שאול, הלך ונתפס ראשון. ישר למלכודת. אישתי מצאה אותו מיילל, ישר לקחה אותו לווטרינר תוך כדי שהיא חושבת הופ, אולי טעיתי וסיבכתי את הבית, כי עכשיו לא רק ניב חסר מזל גם הכלבלב בדיוק כמוהו!
בקיצור, ניב ושאול נהיו פשוט צוות של בלגן. כל פעם יוצאים יחד לחצר, וחייבים לשמור עליהם כל הזמן דבורים ועקיצות, תרנגולות שנושכות אותם, ואיים עליהם מכל דבר אפשרי.
ואז יום אחד הכל השתנה. האיש שלי חונה את הרכב ברחוב ליד הבית, כמו תמיד. בבוקר יוצא עם קפה, סוגר שער, נכנס לאוטו ופתאום, באותו בוקר, ניב, אחרי שכל כך משוגע כמו תמיד, דוחף את קפה של הבוקר מהיד של בעלי והפיל לו גם את הסנדוויץ’. ובמקום לברוח מתחת לשולחן כמו תמיד, הוא נעמד ישר בכניסה, לא נותן לו לצאת.
בעלי ניסה להזיז אותו, וניב שלף ציפורניים עם גב קמור, כאילו הולך להתקיף אותו.
מה זה, יא חתול מתוסבך! אתה לא רק שובר לי את הקפה והאוכל, עכשיו אתה גם עושה לי שריטות? יאללה, תעוף מפה!
ובדיוק שהוא בא להרחיק אותו עם הרגל, פתאום, שאול מזנק מתחת למיטה, משתעל ועושה קולות של נביחות מעושנות, נעמד מול ניב, ומגלה לו שיניים. פשוט אומר: “אני לא זז! קודם אתה תפגע בי, רק אז תניח לחתול שלי!”
בעלי מבין שהמצב מדרדר ואי אפשר לעבור. הוא חוזר לחדר, מעיר אותי “קחי אותם מפה, אני מאחר לעבודה!”
אני באה איתו, רואה אותם עם ניב ושאול עומדים מוקפאים לפני הדלת, ופתאום אנחנו שומעים בום מטורף מחוץ לשער.
רצים לחצר, ורואים מחזה מזעזע: משאית חלב, עלה על הרכב שלנו, מרוב מהירות, עשתה ממנו פח. בעלי קופא בלי מילים וכוס הקפה נופלת לו מיד.
הנהג קיבל התקף לב וישר הגיע אמבולנס… דברים כאלה קורים, מה לעשות.
מאז, ניב ושאול נותנים לבעלי לעבור, אבל כל בוקר הוא עוצר לידם, מציץ לעברם בחיוך ושואל: “הכל בסדר, חבר’ה? אפשר לצאת?”
ושאול מצידו חושף שיניים כאילו מסמן “הכל נקי, תמשיך”.
עכשיו בטח תגיד, “אז הם נהיו פתאום בני מזל?” לא ולא. החבר’ה הלא מוצלחים האלה ממשיכים להיכנס לצרות, והסיפורים עליהם לא נגמרים כל יום בלאגן אחר, אבל אף אחד כבר לא מתלונן או סופר הפסדים.
כולם כבר פשוט אוהבים אותם ככה מלאים קרטונים, נשיקות, מנקים אותם מרוטב עוף וחמאה, קונים לשאול קולר מהודר עם נקודות, ולניב קונים עמדות גירוד בכל פינה ומיטה חדשה.
אבל האמת? ניב בכלל לא ישן במיטה הוא מעדיף להידחק לרגלי המיטה שלנו. ואז הוא נופל, צורח, ושאול בא הצלה באמצע הלילה, משתעל ומוכן לקרוע כל מי שיתקרב לחתול שלו.
אחרי חצי שעה של בלאגן, כולם חוזרים למיטה. ניב ושאול שוכבים בינינו, נותנים לכולנו שינה רגועה עד הבוקר…
ואל תשאלו אותי מה המסקנה זה פשוט. זה כל הסיפור על אהבה. אוהבים אותם לא בגלל שהם מושלמים, או מזליסטים. פשוט כי הם איתנו. וזה כל העניין זה המזל הכי גדול בעצם.
