היום אני זוכר איך הכל התחיל, ואני מנסה לשכוח את מה שקרה, אבל הזיכרון תמיד חוזר. אשתי, לינור, לעולם לא משאירה אותי לבד במחשבות: «אתה יודע, שאני יודעת, ואתה יודע». היא ראתה אותי מבולבל, וזה היה מספיקה אדם עם תחושת אשמה קלה יותר למניפולציה. לינור הייתה חכמה עד כדי כך, שהצליחה להחזיק אותי בחוט השער.
הייתה לי אישה עם עיניים ירוקות עמוקות, בלתי נשכחות. לא ראיתי כאלה לפני ולא אחרי. מבט אחד ונפלתי לתוך תהום אינסופית.
אני, אורן כהן, נפלתי בלאה של אילה קפלן מההצצה הראשונה אהבה חד-פעמית, בלתי הפיכה. היא איחרה לשיעור והגיעה לרצפת האודיטוריום כבר כשהקורס היה בתנועה, והפתעה היינו באותו קורס.
הקשר איתה היה שונה מכל דבר שהייתי חווה: העולם סביבי נעלם, רק היא נראתה לי. אילה לא יכלה להסתכל עלי, ולא היה שום מבט פתאומי של ענין כלפיי. אם רק הייתה מציצה סקרנית, אולי הייתה מתייחסת אלי בכבוד, אבל זה לא קרה. היא פשוט לא הייתה מתעניינת באורן סטפאנוו, אפילו שהייתי מושלם לפי הסטנדרטים של היום גבוה, שיער מסודר, פנים אפקטיביות.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה חוויתי אכזבה כזאת. בתיכון הייתי “הבחור הראשון בכפר”, ולא חסרתי בחברות נשיות. אבל התגעגעתי לתחושה של אהבה חזקה, אהבה אמיתית שלפי דעתי זה מה שקרוי באמיתות «אהבה ראשונה».
קצת קלה הייתה המצב אילה לא חיפשה אף אחד בקבוצה הגברית שלנו. «אם זה יקרה», חשבתי הרבה, «לא יודע מה אעשה איתו». היא נראתה לי כמו גרגר של שלג שעתיד להימס היא החלה “להתפשט” לקראת השנה השלישית, ואני המשכתי לאהוב אותה כאילו לא היה שינוי.
יום אחד, כמו באביב, האוכל של הלב נמס אילה חייכה לצחוקים של חברי הקבוצה, ואני הרגשתי כאילו חזרתי לחיים. כשנסענו למטרו הביתה, בחלומי נבנתה לי קו עלילה של חיי נישואים מאושרים יחד.
לאחר מכן הזמנתי אותה לדייט והיא קיבלה ברצון. היא התחילה לראות בי בחור חמוד עם תספורת של קוצן, כאילו היה זה דמות מצוירת. הזמנתי אותה לקפוץ למפגש קפה בחלקת קפה של “קפה ארומה” השיר שהייתה ברדיו ברגע ההוא היה “שיר אהבה”, והשיר נשמע מכל מקום. בילינו זמן נפלא, ואז התחלנו לנשק חלום שהתחיל להתגשם.
בסוף השנה השלישית כבר היינו זוג. בתחילת השנה החדשה אילה גילתה שהיא בהריון. כן, זה קורה! היא הרתה ביום הולדתה ב9 ביוני, כאשר הוריה היו בחוף ים של דדון. בטעות, בחום הרגע, לא השתמשנו באמצעי מניעת הריון, חשבנו שזה לא יקרה. אבל זה קרה, והיא למדה שהרכיב המיוחד שהוא קיבל מתנה מלכתית.
במהלך החג של הקיץ, אנו חזרנו לבתי ההורים, שלכל אחד יש את שלו. במכשירי הטלפון, שבאותה תקופה לא היה לכל אחד, קיבלתי הודעה משמחת רק אחרי שהחזרתי מדרום הארץ, בסוף אוגוסט. אילה הייתה מודאגת הייתה כבר הריון של שלושה חודשים, ועכשיו היה צורך לקבל החלטות.
גם לי היה בלבול. לא היה ברור לי מה לעשות. כששכבנו במיטה, הכל נראה רומנטי, אבל האמת הקשה של החיים הציצה עיניים ירוקות כמו של חורבן. נישואין היה עדיין מוקדם מדי אני עדיין צעיר, וההורים לא היו מרוצים. האם לבטל? אילה לא הייתה מוכנה ללדת ללא בעל, ואני גם לא הייתי מוכן. הדרישה לכסף עבור הפלה הייתה גבוהה, והיה צורך לקבל את האישור של אילה.
היא הייתה כמו מבול של חול, מוכנה לכל תרחיש. היא קראה לי: תעשה משהו, אורן. הבטחתי שאעשה מה שנדרש ואז עשיתי. מה שהפתיע היה שלא הגעתי לבית הספר הראשון בספטמבר. איך זה קרה? פשוט נפלתי על הלב של האומץ וחזרתי הביתה במקום.
אם מישהו היה אומר לי שהיום הזה יקרה, לא הייתי מאמין. מצאתי את המסמכים שלי והסרתי אותם למקום אחר אולי למכללה אחרת. אילה נשארה לבד עם הבעיה שלה. חברי הלימודים לא ידעו מה קורה אורן נעלם! הוא לא חזר לשום מכשיר, והוריו אמרו שהוא עבר לדירה שכורה ללא טלפון.
כך, אילה נחשבה לכאורה “נמחקת” מהחיים הרצון לחופש היה חזק יותר מהאהבה הטהורה. שנים עברו, ואני, אורן תימורביץ, כבר נישא באושר עם לינור, והבן שלנו חוגג היום 22 שנה. לא תעיינתי יותר באילנה לשעבר, היא הלכה לעולמה, ולא ידעתי איך נגמרו ענייניה.
עם השנים, מצטערתי על מה שעשיתי האם הייתי צריך להימנע? הרי אהבתי את אילה! גם את הילד שהייתה בחלקה, היה לי חיבה. נישאתי בלב שלם בלינה, אך זאת אהבה שונה הייתה שם אש, קפיצה של שלג אחרי חום.
לינור, אשתי, חכמה ולא הכניסה אלי רגישות. היא לא ראתה את העבר, והיא ידעה שאנשים צריכים סודות, במיוחד כשמדובר במשהו לא נעים. היא סגרה את העיניים ולא אמרה, אני יודעת, אתה נוכל.
הקשר שלנו נמשך עד היום בלי שהדבר יפגע בנישואינו. ביום שבת, סרגיי (חברנו) אמר שהביא לי זוגה, הוא וליאת מתכננים להתחתן! למרות שהייתה לי בת 22, הוא כבר גר לבד בדירה שהורה קיבלה מגדולתו.
בפעם שהבאתי את השער לבית הילדים, נעמדה שם אילה או יותר נכון, העתק מדויק של אילה, כמו שדומה לשכפול. היא נראתה כמו פצצת הפתעות של קיץ, והגיעה להודיע לי שהחזרת את הלהבה.
הבנתי שבמקום להיות האמא של הילדה, אולי היא גם הייתה הבת של סרגיי. אפשר? האם אפשר להתחתן עם אחות? שאלות אלו גרמו לי להתרגש עד ללב מחריד; הרגשתי שהגורל הגיע אליי, כאילו זה העונש האלוהי.
החברה של המשפחה חיברה אותנו, הציגה תמונות של האישה הקודמת שלי, וכמה שגויות נחשפו. זה היה מדהים, כמו תחרות של דימויים, והאם האמא של הילדה נקראת גם לינור? כן, בדיוק כך, ולפני שבת נכנסתי למטבח וחשבתי אם אאשר לבנו של סרגיי נישואין.
הפעם, אחרי שמצאתי שדימוי היה חפץ, נאלצתי להודה שהייתי טועה. לא הייתה לי רק השוואה חיצונית, אלא גם סגנון שונה השערות צבע שונות, העיניים נראו אחרת. היה ברגע של תהלוכות של מדהים.
בכל זאת, הלכתי לפתרון אם היה אפשרי, אולי נוכל לתקן את כל הבלבול. היום אני מנסה לא לחשוב על מה שקרה, ולינור לא מדברת כלום: «אתה יודע, אני יודעת, ואתה יודע». היא ראתה אותי מבולבל, וזה היה מספיק אדם עם תחושת אשמה ניהל אותי בקלות. היא הייתה חכמה, היא לינור.
אני השתנה; האצילות וההתרשמות שנראו לפני כן נעלמו. מתברר שמא אינני אפילו “אורן” האמיתי, אלא משהו אחר לגמרי. אבל זה נותר בינינו, והכל עדיין קיים המשפחה, החברות והחיים ממשיכים.
