התאהבתי ברגע שראיתי את עינת. זה היה ממש אהבה ממבט ראשוןלא הצלחתי לעמוד ביופי ובקסם שלה. חשבתי לעצמי שאני פשוט בר מזל שזכיתי בבת זוג חכמה, מושכת ונקייה כל כך, ומיד ידעתי שאני רוצה להציע לה נישואין.
החלטנו לעבור לגור יחד, וכבר בהתחלה עינת אמרה לי בפירוש שהיא לא אוהבת לעשות עבודות בית. היא העדיפה להתמקד בקריירה ולחלק בינינו את מטלות הבית בצורה שווה. לא חשבתי שיש בזה משהו רע, זה נשמע הגיוני והגיוני, ולכן הסכמתי. היום אני יודע, שלא תיארתי לעצמי מה מחכה לנו.
חילקנו בינינו את משימות הבית, ועינת הבטיחה שיש לה יכולת להתנהל גם בקריירה וגם בבית בלי בעיה. סמכתי עליה ולא התעקשתי על דעתי.
עברו שישה חודשים והתחלתי להרגיש שהעניינים לא מסתדרים כמו שתכננו. הקריירה של עינת לא המריאה כפי שייחלה. היא עבדה בהיקף משרה חלקית באיזו חברה לא מוכרת עם משכורת לא עקבית ולוח זמנים מבולבל, וכל הכסף שלה הלך על דברים שהיא רצתה לעצמה. בינתיים, אני עבדתי בלי הפסקה מהבוקר עד הערב. למרות זאת, עינת החזיקה חזק בעיקרון של חלוקה שווה ולעיתים מעלימה עין מהחלק שלה.
בהתחלה התמידה במשימות שלה, אך לאט-לאט המוטיבציה שלה נעלמה, והבית נעשה מבולגן יותר, ערימות בגדים לא מגוהצים בכל מקום. להפתעתי, היא האשימה אותי וטענה שאני צריך לעזור לה יותר. זה פגע בי מאדנורא קשה להחזיק את כל העומס של עבודה ובית יחד, הרי מההתחלה דיברנו על שותפות באחריות.
קיוויתי שהמצב ישתפר אחרי לידת הבת שלנו, חשבתי שעינת תנצל את חופשת הלידה כדי לטפל בבית ובילדה. לצערי, זה רק החמיר. לפעמים אני חושב לעצמי שאולי עדיף בלעדיה, במיוחד עם כל הוויכוחים שנהיו חלק מהשגרה.
אני משתדל להיכנס לנעליים שלה, להבין מאיפה היא באה, אבל קשה לי להרגיש שמישהו מתייחס אל הצרכים שלי. אני מוצא את עצמי עובד במשרד, דואג לבית, שוטף, מבשל, וכל מה שאני רוצה זה רק רגע לנשום.
אני שואל את עצמי מה עינת עושה במהלך היום בחופשת הלידה, מה מונע ממנה להכין ארוחת ערב או לסדר את החדר. התינוקת שלנו בת חודשיים וישנה רוב היום. אני בטוח שבזמן הזה אפשר להספיק לסדר כמה דברים. קשה לי שלא לחשוב, איך נסתדר אם נביא עוד ילד? אני מאמין בשוויון ובעזרה הדדית, אבל נראה שעינת לא באמת מבינה לעומק את הערך הזה.
אני לא רוצה שהמשפחה שלנו תקרוס; אני אוהב מאד את הילדה שלנו. עם זאת, התחושה שלי היא שאני כבר בקצה גבול היכולת. אינני יודע איך להמשיך הלאה במצב כזה.
מה שלמדתי מכל זה הוא שתקשורת כנה היא המפתח לכל מערכת יחסים. בלי שיח פתוח על ציפיות ותחושותגם כשקשהאי אפשר לבנות שותפות בריאה באמת. חשוב לעצור, לשמוע ולהישמע, כדי שהאהבה תוכל לגדול אפילו אחרי ההתאהבות של ההתחלה.
