אנחנו ארבעים שנה מתעוררים באותו בית, ובגיל שישים ושלוש אתה פתאום מחליט לשנות הכל?
ילדה, בשם נעה, ישבה בכורסה ירוקה שמולה חלון המשקיף אל גן שבו פיקוס פורח. היא ניסתה למחוק מזיכרונה את היום המוזר שעבר עליה. לפני שעות ספורות, היא טיגנה שקשוקה וחיכתה לדוד שיחזור מהכינרת, דג בידו. אלא שדוד שב הביתה בלי דגים ועם הודעה שבתוכה זיקוקים, שלא העז להוציא עד עכשיו.
אני רוצה להתגרש, אני מבקש שתביני, אמר דוד בשקט, עיניו שוקעות אל הרצפה. הבנות כבר גדולות, הן יבינו, הנכדים בטח עסוקים עם עצמם, ואנחנו יכולים לגמור יפה, בלי לעצבן איש.
אתה מוותר על ארבעים שנות חיים משותפים? בגיל הזה אתה רוצה התחלה חדשה? שאלה נעה, פיה יבש. אני רוצה לדעת מה יקרה עכשיו.
את תישארי בדירתנו בתל אביב, אני אעבור לצימר בירושלים, אמר דוד בקול מתוכנן. אין מה לחלק, ויום אחד הכל יישאר לבנות.
איך קוראים לה? שאלה נעה, בקול הנחבא לאדמה.
דוד האדים, התחיל לארוז חפצים, לא ענה. היא ידעה, גם בלי התשובה, על קיומה של אחרת. בעברה, היא לא דמיינה שתישאר לבד, שגבר יחמוק בגיל זקנה אל אישה אחרת.
אולי הכל יסתדר, יהיה טוב, ניסו הבנות, תמר וינב, לנחם אותה. אל תתייחסי.
כבר לא יהיה כלום, נעה נאנחה. אבל אני אשאר, ארגיש את שמחתכם, ממשיכה עד סוף.
תמר וינב נסעו לירושלים לצימר, לשוחח עם אביהן. חזרו מדוכאות, שינו את הטון: חיים לבד זה יכול להיות טוב, פחות דאגות. נעה הבינה, לא חקרה המשיכה, ניסתה לחיות, אם אפשר לקרוא לזה. כל השכנים, בני משפחה, הציקו בשאלות, סקרנות שלא מניחה.
ארבעים שנה יחד, ופתאום עוזב אותך בשביל מישהי אחרת, אמרה רחל מהבניין. היא צעירה ממך? עשירה יותר?
נעה לא ידעה מה לומר. היא חיפשה לראות את היריבה, לשאוב הבנה. נסעה לירושלים, באתי לקחת ריבת שסק, לא הודיעה מראש, פגשה את האישה החדשה.
דוד, לא אמרת שהגרושה שלך תבוא, התרעמה האישה בעלת שפתים אדומות מאוד. חשבתי שהכל סגור ואתם לא צריכים אותי.
את באמת מחליף אותי בזה? נעה התבוננה באישה.
את עומדת פה, נותנת לה להעליב אותי? צעקה האישה. אני רק קצת צעירה ממך, אבל רואה, נראית טוב יותר.
אם היא חושבת שהופעה בולטת זו הערך המרכזי, אמרה נעה, מביטה עקום בדוד.
בדרך חזרה, שמעה את הצעקות, ניסתה לעצור את הדמעות. בבית התקשרה לאחותה, הזמינה אותה.
די, תחרחי לך תה נענע, חייכה נינה. האישה של דוד לא יפה במיוחד, נראית לא חכמה.
אולי היא צודקת, אולי אני סבתא זקנה, נעה פקפקה.
את נראית טוב, תאמיני בזה, אמרה נינה. טעות להתלבש במכנסיים מנמר או מיני בגיל הזה. אישה יפה תמיד, כשהיא יודעת איך.
נעה הסתכלה במראה, חשבה שנינה צודקת. מצב בריאותה טוב, לבוש נאה, האיפור עובר אליה מהבנות. לא גסה, לא קפוצה לא מתנהגת כמו היריבה.
טוב, המשיכה נינה. את אישה חופשית, תחיי. הבנות חזקות, יש זמן, תצאי לתיאטרון, קונצרטים, אני לא אתן שיעצור אותך.
נינה קיימה הבטחה, לקחה אותה להצגות, לטיולים, קונצרטים. קבוצה התארגנה בני גילם, ואחד מהם ניסה לחזר אחרי נעה, היא סירבה, הדפה.
שמע שאת פתאום בתיאטרון, יש לך חברים חדשים אולי תתחתני שוב, דוד אמר פעם, פגש אותה במכולת.
מה אתה עושה בתל אביב, אין מכולת בירושלים? אשתך החדשה לא מבשלת? שאלה נעה.
רגיל לעשות קניות פה, קשה לשנות הרגלים בגיל הזה, דוד אמר.
נעה קיצרה את השיחה, הלכה הביתה. דוד רצה מאוד לרוץ אחריה, להגיד כמה הוא מתחרט. כל חייו היה בזוגיות, פתאום נסחף אחרי שרה, והיא סחפה אותו בסערת פנטזיות.
בהתחלה זה היה מרגש, ואז הבין ששרה לא אוהבת עבודה ביתית. היא אוספת רכילות, מסתובבת סביב גברים, מארגנת מסיבות רועשות.
דוד רצה לשוב הביתה, אחרי כל מפגש עם נעה זה גבר בו. היא לא עשתה סצנות, לא כעסה, פשוט חיה בגאווה, בלב חזק. דוד לא חשב עד כמה חסר לו השקט והחום שבלעדיה.
שוב קנית משמש מיובש, ביקשתי שזיפים, שרה כעסה. והגבינה רכה מדי, המיונז בכלל חסר.
בעבר נעה עשתה קניות, או ביחד, את הכול מטילה עלי, דוד התלונן.
נמאס לי שאתה משווה אותי לגרושה שלך, שרה צעקה. אולי אתה מתחרט?
דוד באמת התחרט, אבל ידע שאין טעם לומר. נעה לא תסלח, היא לא ניסתה להפוך אותו, פשוט נשארה היא והוא רצה את סליחתה.
ידע שתקוות הסליחה שווא. התכוון לטלפן, אחרי ריב נוסף הגיע לדלת ביתה, אבל היא לא פתחה מעבר למבואה.
אתה רוצה לקחת משהו? נעה שאלה, לא אפשרה לו להיכנס.
אני רק רוצה לדבר, יש זמן? דוד גימגם, נושא ריח של עוגת שזיפים מהמטבח.
אין לי זמן או רצון, אמרה בשלווה. קח מה שצריך, אני מחכה לאורחים.
דוד לא ידע מה לקחת, המילים לא מצאו אותו. חזר לירושלים, הכין לעצמו ארוחת ערב, כי שרה התרוצצה שוב. היא חזרה עליזה, דוד נתן לה זמן לאסוף דברים.
אחרי הסצנה שלה, רצה להתקשר לנעה לספר מה קרה, אך ביטל. ידע היטב הסליחה לא תבוא, אין תקווה לשכחת העוול.
אולי פעם, בעתיד, ינסה להתנצל. זה הכרחי, אחרת לא ינוח. חלם על סליחה, אבל ידע היא לא תשוב. הכול התחיל בזיקוקי שרה, וכשנעה לא תסכים יותר.
עכשיו, הוא לבד בירושלים. לנעה יש חיי תרבות, בנות ונכדים, דירה בתל אביב. לדוד כבר אין מקום בתמונה החדשה שלה.
