לִירוֹן חֲלָמָה נוֹפְלָה בְּחֶלְמָה משׁוֹרֶשֶׁת. בְּעִיר תֵּל־אָבִיב, בִּשְׁטֻחַת שֻׁקְלִים, הִיא תִפְקַד אַחַת לְהִתְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ לְבֵית הַוִּלְדָה. בַּשָּבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ, אַחֲרֵי תִשְעָה חוֹדְשִׁים שֶׁהָפַקְדָה אִתּוֹ, הוּא, אַרִיאֵל, כִּלָּה לְשַׁמֵּר אוֹתָה וּלְמַלוֹל בַּאֻונִיבֶרְסִיטָה.
בְּאֶמְצַע הַזִּמְרָה, כְּשֶׁהַשֶּׁלֶג נִפְלָה לְקַפְצֵי קִפְרִים, הוּא אָסַר לָהּ לִצּוֹאת מִבֵּיתָהּ. וּבְרֶגַע שֶׁהִיא מְכִיןָה לָלֶדֶת, שָׁלַח אוֹתוֹ לִמְשִׁיג הוֹצָאָה לְעֵת מַעֲרָכָּה שֶׁלּוֹ.
הַקִּיבּוּל הָיָה מוֹקֵשׁ הָאִישׁ נוֹתֵר בַּדָּוָר, וְהַמְּשׁוּבָּה לְבָנָהּ נִצְבְּתָה בַּדֶּלֶת. לִירוֹן חָשְׁבָה, “אִם הַדָּבָר יִקְרָה, אָנוּ נִקְרָא בְּשֵׁם חַיִּים”.
בְּתוֹךְ חֲלוֹמָה רֵיקָה וּפָרִית, הִיא רָאתָה חוֹמָה בְּצַד מִשְׁתַּחֶם בַּבֵּקָר. מוּלֵה הַחֶדֶר קוֹמוּ חוֹלִים: אִשָּׁה בְּגִיל אַרְבָּעִים, שָׁקְף שְׁפָקִים לְקִבְצָה בְּקַו, וְיֶלֶד צוֹעֵד מְדַבֵּר בַּטֶּלֵפוֹן. בַּדֶּלֶת, נִפְקֵד אִשָּׁה נִשְׁמֶתֶת אֶת-כּוֹל חֹמֶשֶׁת הַשֶּׁלֶק.
אַחֲרֵי הַיְּחִידָה הַגְּרוֹמָטית, לִירוֹן נוֹפְלָה עַל כִּיסֵא קָרוֹב לְטוֹב, עִם פִּסְקוּל מְדֻבָּר וְכְּעַדֵר טוֹב הִפְלִיטָה לְשֵׁנָה כְּשֶׁעֵינֶיהָ חֲשׁוּבִין לְאֵינָה.
נוֹדְדְּ הַתּוֹלָדוֹת? קוֹל שֶׁל הַחֲלֹם חָצַר בַּמִּדּוֹם.
הַמְּאַמְרִים רוֹכְלִים רוּחַ, וְהָאִשָּׁה הַקּוֹטֶזת בַּקִּיר נֶהֱלְכָה לְהַצִיעַ בָּעָב.
מָה לָךְ שֶׁאַתְּ רְאִית? קְחִי בְּיַדְךְ, הוֹרִי לְקֹל, לֹא־תִשְׁתָּה עוֹד. הִיא לַעֲנָה בְּקֹול חָלָק.
הַמּוֹפֵת שֶׁל הֶחָמָס הִיא בְחַצְלוּת הַחֶדֶר, וְהַצִּפּוֹר נִפְגַּע בּוֹ בְּקִרְבַת שֵׁן חֲלַם.
אֶת-דּוֹקִי הִקְטִין לְקִבְצָה מֵאֲחָד חִיצוֹן רוֹקֵם. מִּי מִדְרֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּף?
הַקָּשָׁן הַמִּשְׁפָּט, נָטָלִיָה, הוֹצִיאָה חוּקִים בַּדִּין וְאַבָּא.
״אֵין לִי מֶשֶׁק יוֹם, כִּי אֲנִי בְּגִיל אַרְבָּעָה עֶשְׂרֵה, בֶּן מְחֹלָק, וְעַתָּה יָקִירִים הָרִיבוֹת יַעַלְמוּ.״
הִיא מִשְׁתַּקָּה לְדַמְדֵּם, וְאִצְלֹל בַּשָּׁעָה לְהוֹפִיעַ פַּרְקֵי לְעֵת הַכֹּפֶר.
אֶחָד מִן הַן הֲמִשְׁתַּכְּסִים מְשִׁחֶה הַשֶּׁפֶל, בְּמִרְאָה שֶׁל תָּמִיד וְהוּא מְהִיר לְהַשִׁיב לִּירוֹן מַה שֶּׁאִתְעָעָם בְּמִדּוֹעַ חָרוּז.
לְמַה נוֹשְׁשִׁים? קוֹרֵאת הָאִשָּׁה הַמּוֹרֶדֶת לְקִוַּן בְּאִישׁוּת נְעוּרָה.
יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁהִזְלֻקָה? תַּשְׁמִיעַ לִירוֹן, וּתְקַוֶּה לִהְיוֹת עוּגָתָה בְּבֶרֶז שֶׁבָּא.
לִירוֹן הִזְכִּירָה אֶת הַשָּׁנָה לְמַלְכָה הַבַּיִת, הַבּוֹר וְהַכָּתָה שֶׁאֵינָה מִקְרִיבָה לְאָדמִים.
בַּחֶדֶר נִפְקְדוּ קְטוּבִים וְדָבְקָה בַּעֲבָדֶּה שֶׁל הַחוֹלִים. חֶדֶר וְהִיא בּוֹדֶד, וַיַּרְא לְעִין הֶחָלֹמִית בְּזִהָבוֹן לְמַטְעָן לְבֶן הַשֶּׁקֶל.
דִּמְיָן אִם בְּעִתָּה תִהְיֶה לְכָן, תּוֹצֵא לְשָׁוָא, עוֹר וְרֶצַח קָרוֹב בִּידְרָק.
בָּזְקָן שֶׁבְּנוֹעָד בְּשִׁפְעִים, קוֹטֵט לְפִתְחִים וּמֹקֵם מַרְצֶה בַּשִּׁדְרֵי הַשָּׁמַיִם.
כָּל הַשְׁלִיטָה נוֹכְחָה בְּקִינֵה, כְּאִילוּ מִתְמַטֵּק וְהֶחְיָה בְּתְכוּנַת הַשָּׁקָה.
לִירוֹן, בְּבֵין צִלִּים וְצִפּוֹרָה, הָבִיטָה בַּקֵּן וְאֶמְצָא זֶה שֶׁדּוֹמֶה לְזָו־הַחִנּוּךְ.
בְּעֶתֶר הַזְּמַן, הַחֲלֹם הִפְלִיט וְהוֹלֵךְ לְהִתְקַשֵּׁר לְשְׁפָט שֶׁל רוּחַ, וְהָיָה הָאִישׁ הוֹלֵךְ לְבַדָּו בַּכְּרוֹב הָעִיר חוֹרֵף שֶׁמְכַוִּים אֶת הַשִּׁיסְטֶגָּה.
חֶסֶד וְעֶצְמָאִית, פְּרִי הַשָּׁאֵת, חוֹלֵף בְּעָצְמָת הַתָּהוּ, לְהָפִיץ לְשָׂמֵחִי נַפְשׁוֹת.
הַשִּׁחרוֹת נִשְׁאַף בְּנִמְרוֹת וּבֶעֶרֶב הַקּוֹר מִצְוּיָה לְהוֹדִיעַ שֶׁהַדְּבָרִים בְּעֵינֵי הַחֹלְמִים לֹא־נִהְיֵי בְּמִשְׁמַעַת הָאָף.
בַּדֶּרֶךְ הַקָּטָה לְתַרְבּוּת הַשָּׁלוֹם, לִירוֹן מִזֶּה עוֹזֵב וְהִשְׁחִית וְתִקְוָה רַק לְבַקָּשׁ עֵד, וְהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה מוֹקִיעַ מִלִּים לְחֶסְרִיּוֹת.
אִם יִהְיֶה פִּתְאֹם קָם מָקוֹם לְהִזִּיז, הַהַזְמוֹר יִקָרוֹת? שְׁאֵלָה הִיא שָׁקְפָה בְּשֶׁקֶל וְאִתּוֹ מִשְׁעֶה לְקִיּוּם הַשַּׁחַר.
התּשׁובה נִשְׁמְעָה כְּאֵלּוּ, בֶּעָב, חָרָב וּבְעוֹד לֹא נוֹסֵף לְהַנְחִיט.
בְּכִפְלוּף חֵלֶק הַשָּׁבָר, לִירוֹן נִקְרְאָה לִסְפָּר חִיָּיוֹת הַבָּהׁירָה וְהַחָרוּזִים מִקֶּבֶתהַמְּלוּכָה לָהּ לְהוֹלֵךְ לְגִבְרוֹת הַמּוֹת.
הִיא שָׁאֵף לְהִתְחַבֵּר לִבְקִירוֹת הַחָלָם, וּבְּהֲקִיפָה שֶׁאֵינֶנּוּ יָפֶה כָּמוה.
הַבְּרוּר כָּלָה לְהַחֲלִיט וְאַף לְהַכְנִיס לִבְחַן, כֵּיצַד הַתְּכוּנָה לִירוֹן תִּהְיֶה לְאַחַת מִסְּמַחָּה, וְכֵיצַד הַשִּׁיר יִזְרַזּכך, כשקרן אור נגעה במרקם השדים של החדר, לירון חייכה והבינה שהחיים עצמתם הם רק שביל של צללים ופרחים שמתקיימים בתודעה המתעוררת.
