בני התחתן לא מזמן. כמובן שלפני כן הביא את חברתו כמה פעמים לארוחות שישי, ומיד התאהבנו בה. בחורה נעימה, צנועה, חכמה ויפה. היינו מאושרים בשבילו והתחלנו להתרגש לקראת החתונה.
בערב החתונה, כלתה של בני עשתה תסרוקת מיוחדת, שמבעדה בלטו אזניה. היא נראתה כמו נסיכה מסיפור ולא שמתי לב לשום דבר חריג. עד שברגע מסוים הבחנתי בנקודת חן על אוזנה הימנית בדיוק כמו זו שהייתה לבתי האבודה. רעד עבר בי, וידעתי שאני חייבת לבדוק את החשדות.
“מותק, אני מצטערת על השאלה הישירה,” פניתי אליה, “אבל האם יתכן ואומצת?”
“לא”, אמרה בנעימות, “למה שתשאלי?” היא קמה והצטרפה לריקודים.
אמה, שישבה לידה, שמעה את השיחה ורק הנהנה בשקט. הסוד כבר לא נדרש להגנה בשקט ובעיניים דומעות סיפרו לי שהיא אכן אומצה, כשהייתה תינוקת.
התברר שיום אחד, בדרכם הביתה מירושלים, ראו ילדה שיושבת בשולי הדרך ובוכה. אחרי שנים של ניסיונות להיכנס להריון ללא הצלחה, החליטו לחבק אותה אל חיקם, ולא סיפרו לאף אחד.
באותה שנה בדיוק אני איבדתי את בתי. יצאנו לשוק מחנה יהודה, ואני הסבתי מבט לרגע קצר. ההמון בירושלים היה רב והיא נעלמה כמו גרגיר חול במדבר יהודה. חיפשתי אותה ימים ושבועות אך בסוף התקווה דעכה.
ועכשיו בני מתחתן עם בת-שובי האבודה. בחלום הזה, מתוך תשעה מיליון ישראלים, בחר בה דווקא.
מי היה מאמין? הרגשתי כאילו כל השטח רועד ההורים המאמצים שלה נבהלו, פחדו שהזוג לא יוכל להקים בית שמח. אבל אני שקטתי את רוחם. אחרי שבתי נעלמה, רציתי להשקיט את כאב הלב. הלכתי למשכן הילדים בירושלים, ואימצתי את בני. האמת היא הוא בחר בי, מתוך כל ההורים. כך גילינו שכולנו ניסינו לרפא את הפצעים.
באותו ערב נחשפו שני סודות עתיקים של שתי אמהות שאהבתן אין לה גבול.
עם כניסת הדודים, האורחים והחברות לרחבה הסיפור התפשט, ורבים שנכחו חשו שנגעו בנשגב.
ותגידו אתם האם זה היה מקרי, או גורל שנכתב בירושלים של זהב?
בשנים הראשונות של הנישואים שלנו חיינו יחד רגיל, הוא
הלילה היה מלא ערפילים ופרפרי לילה כבדו באוויר, כשברק
האור שהבזיק מהשמיים הצית את האסם, שם שהו ארבעה עשר
האש פרצה במהירות והבריכה את הרפת בה הוחזקו ארבעה עשר
תקשיבי, אני חייבת לספר לך, זה באמת מצחיק ובעיקר מתיש.