אף אחד לא יעשה לך עוול

– איפה היית?! שאל אורי את אשתו בקול קר, כשנכנסה לדירה.
– בעבודה, מה נראה לך.
– אבל היום שבת!
– נכון, אורי, אבל אני עובדת בשבתות לפעמים.
– את רק עובדת וכסף אין.
– בוא נזכיר שאתה כבר שנה יושב בבית…
– תיזהרי איך שאת מדברת אליי, אמר חמוץ פנים, והתחיל להתקרב אליה בצורה מאיימת. תצאי לסופר עכשיו, בבית אין אפילו חלה לאכול.
– אורי, נשאר לנו רק אלפיים שקל, והמשכורת תיכנס רק בעוד שבוע. אולי תנסה גם אתה למצוא איזה ג’וב או אפילו לנהוג באובר עם האוטו?
– מה, אני נהג מונית? תגידי תודה שאת בכלל גרה בדירה שלי, פתח את הדלת. עכשיו, תלכי לסופר!
***
לי דמעו העיניים של רוני. כמה עצוב. היא הרי לא אשמה שהחיים הידרדרו לשם. הם התחתנו לפני ארבע שנים, והכל בהתחלה דווקא הסתדר. ההורים משני הצדדים אספו כסף יחד, קנו להם דירת שלושה חדרים בשכונת התקווה, והם בעצמם חיסכו רק לרכב פיאט ישראלית, לא רכב נוצץ, אבל שמחו בו. הכל נרשם על אורי, כי הוא “ראש המשפחה”. ההורים של רוני נשארו במושב, אבל עזרו גם הם.
לאורי ולאביו היה פעם בית קפה קטן בנחלת בנימין. לא התעשרו, אבל התפרנסו. אבל אורי רצה יותר, רב עם אבא שלו, פוצץ את השותפות ומאז יושב בבית כבר שנה בלי עבודה, בלי דרך.
היחס שלו הלך והחמיר עם הזמן, הכעס, ואפילו הידיים. רוני עובדת שישה ימים בשבוע, אך הכסף תמיד בקושי. ואורי צורח עליה על הכל, כאילו בגללה כל הצרות. לפעמים עולה בדעתה לברוח להורים למושב, אבל שתי אחיותיה הקטנות גרים שם איתם, מה היא תכביד עליהם ותפיל עליהם אותה ואת הצרות שלה.
***
היא ירדה בשקט במדרגות, סוחבת דמעות, הולכת ברגל לסופר, לא לזה הקרוב אלא לסניף המרכול ברחוב יפת; זול יותר, ואולי לא תמהר בכלל לחזור הביתה.
בדיוק שם, בחניה של הסופר, עצר ג’יפ וישר ירד גבר, הולך קצת צולע רוני קלטה אותו בזווית העין.
– רוני! צעק בקול מתלהב.
היא הסתובבה:
– גיא?!
היה זה גיא, החבר מהילדות. מאז שהיה ילד, היה לו סיפור עם הרגליים והידיים. הם למדו יחד ביסודי ועד י”ב, אבל רוני זכרה שלפחות חצי מהזמן, גיא היה בבתי חולים. הילדים תמיד הקשו עליו, אבל הוא היה תלמיד מצטיין, ומצבו השתפר לאט אחרי כל טיפול. בכיתה א’ הגיע לבית הספר כמעט על הידיים, ובסיום י”ב כבר צעד זקוף כמעט רגיל עם צליעה קלה.
ועכשיו יצא מהג’יפ המפואר, פניו מוארות. ניגש אליה.
– רוני, זו באמת את?! בקולו נשמעה ביטחון. לא ראיתי אותך מלא זמן! שנה שעברה הייתה פגישת מחזור, אמרו לי שדינה עדכנה אותך, אבל לא הגעת.
– היה לי… עניינים, ענתה ברעד לא אופייני, וגיא קלט מיד.
– את נכנסת לסופר? ניסה להחליף נושא.
– כן.
– בואי איתי! גם אני צריך כמה קניות.
והוביל אותה, לא בלי לשים לב שהיא מהססת הסופר הזה יקר לה. כשעצרה, הוא קלט בדיוק למה, סקר אותה טוב וחיוך עצוב עבר לו.
– רוני, ניסה להתחיל.
– גיא, אני לא יכולה להיכנס לכאן. מצטערת.
השתחררה מידו והמשיכה לסופר הקטן בזווית הרחוב.
***
היא קנתה בקפדנות, שקל על שקל. יצאה חזרה לרחוב.
גיא חיכה ברכב שלו בצמוד. פתאום פתח לה את הדלת, אחז בידה ואמר:
– תיכנסי! עכשיו, תגידי לי מה באמת קורה.
היא תפסה אומץ, והתפרצה בפניה ילדותית וסיפרה הכל, בלי סודות.
– למה את נשארת איתו? תעזבי!
– גיא, הכל רשום על שמו רכב, דירה, מה יש לי? לאן אלך?
– תעזבי שטויות. אני מהטובים בתחום עורך דין בתחום המשפחה. לא משנה מה רשום, חצי שייך לך, ברור? שלף נייד. תני לי את המספר שלך.
היא היססה, נתנה לו. הוא מיד התקשר אליה וסימן לה שמספרו שמור אצלה.
– זה שבת, ביום ראשון את פותחת תהליך גירושין. אני אגיד לך מה לכתוב ומה לעשות. אני אסיע אותך הביתה איפה את גרה?
– ברחוב הס, קרוב לדואר.
– אני גר כאן, במגדל החדש הצביע על בניין תשע קומות יוקרתי.
***
עברו ברחוב, והוא עזר לה לצאת מהאוטו:
– רוני, זה הזמן שלך. אני אתקשר ביום ראשון. ואם משהו לא טוב קורה ישר אלי, בסדר?
– גיא, אני… מפחדת ממנו.
– אל תפחדי, הרגיע אותה עם חיוך אמיתי.
***
היא נכנסה לבית, וכבר בכניסה זינק אורי:
– עם מי נסעת עכשיו באוטו?!
– פגשתי חבר מהתיכון, סך הכל…
– אני פה רעב והיא מסתובבת לה…
המשיך לקלל ומשם גם להכות. רוני זרקה את השקית החוצה וברחה, מתייפחת, לכיוון הדלת ובדיוק נתקלה שוב בגיא.
– כנסי, פתח לה את הדלת של הג’יפ, הסיע אותם לדרך.
***
רוני לא שמה לב, עד שהבינה שגיא מוביל אותה לדירתו:
– גיא, לאן הבאת אותי?
– אליי. כאן בטוח. אף אחד לא יפגע בך. אני גר לבד.
באותו רגע הנייד שלה צלצל שוב בעלה בקול חזק ומפחיד:
– איפה את?!
הקללות המשיכו, עד שגיא תפס את הטלפון מידיה:
– רוני מגישה בקשה לגירושין. הדירה נשארת אצלה.
– מה? מי אתה בכלל?
– אם תתחכם אתה תבלה זמן במעצר, תאמין לי.
– ומי אתה חושב שאתה?!
– שמע מה שאמרתי.
סיים את השיחה, החזיר לה את הנייד. היא בכתה.
– רוני, מספיק. תלכי להתרענן, אחרי זה אני אכין לנו צהריים קל.
גיא בישל תה והתקשר למישהו בזמן שרוני הייתה במקלחת.
***
אחרי קצת תה, בלי הרבה תיאבון, חייך אליה:
– בואי, נלך לטפל בעניינים בבית שלך.
– לא… פחד בעיניה.
– אל תדאגי, הכל יקרה כמו שתרצי.
למטה חיכתה לו ניידת משטרה. ליצמן צעיר בירך את גיא לשלום:
– עורך דין גיא לוי, אני לשירותך.
לחצו ידיים, ורוני הרגישה לראשונה בחייה שיש לה גב.
***
הם עלו לדירה. דפיקות בדלת של רוני.
– מי שם?! נשמע קולו של אורי.
– אורי בר-און? שאל השוטר.
– כן…
– יש לי כמה שאלות אליך.
אורי ירה מבט ארסי לעבר רוני:
– תיכנסו כבר!
נכנסו למטבח, השוטר מילא טפסים.
– רוני, את יכולה לאסוף מסמכים ודברים חשובים.
גיא אמר זאת בקול שקט אך בטוח, ורוני הבינה פתאום שאולי החיים שלה מתחילים משתנים.
אספה מסמכים, מסרה אותם לגיא הוא חייך אליה, והיא חשה תקווה מתגנבת.
– גיא, אני מסיים, אמר השוטר.
– טוב. עכשיו אני רוצה לדבר עם אורי לבד, אם אפשר.
התיישב במקום השוטר:
– תשמע, אורי, רוני פותחת תהליך גירושין. תצטרך למסור הצהרה בעצמך. אין לכם ילדים התהליך מהיר ברבנות. הדירה והכל מתפצלים חצי חצי.
– ומה אם אני לא מסכים? גיחך בזלזול.
– אז רוני תגיש גם תלונה על אלימות במשפחה, תהליך משפטי מלא ואני, באופן אישי, ראש צוות עוה”ד בעיר. אתה לא רוצה להגיע לזה.
– בערב אדבר איתה כמו שצריך, ויהיה מה שאני אומר.
– אתה לא תישאר איתה לבד. ואם תנסה משהו, אני מארגן לך מעצר, והיא תישאר בדירה עד המשפט.
– טוב, שתלך כבר, ויתר אורי בגניחה.
– נפלא. ביום ראשון בבוקר אני עובר לקחת אותך, ונלך כולנו לרבנות.
***
הטלפון של רוני צלצל, והיא ראתה ששמה של אמא על הצג. אחרי הגירושים, אמא שלה לא שלמה עם מה שקרה. ההורים שלה התגרשו אף פעם, חצי יובל יחד, אפילו לא ריב אחד.
– היי, אימא! קפצה רוני משמחה.
– שלום, רונה, בקולה נשמעה דאגה.
– אימא, את נשמעת עצובה, מה קרה?
– כל כך שמחה שהתגרשת, הא? רואים שאת מאושרת.
– אמיתי, כן, אימא. אני שמחה!
– טוב, תדעי לך את זו שחיה עם ההחלטה.
– אימא, התקשרת בשבילי?
– ליאן, אחותך, רוצה להתחתן.
– וואו, עם מי?
– מישהו מתל אביב, הגיעו אלינו. אין לו כמעט כלום, רק אהבה. חשבנו יחד לקנות להם דירה קטנה בעיר, בלי לעשות חתונה מפוארת. ליאן כשלה קצת מזה.
– שיגורו אצלי בינתיים, אחרי זה נראה.
– איפה תגורו אתם?
– אימא, רוני התרגשה בכל לבה, אני עומדת להתחתן שוב. הפעם זה לכל החיים. קוראים לו גיא, בחיי שאני מאושרת, באמת!