אסור לקחת דברים שאינם שלך

אסור לקחת את מה ששייך לאחר
הורים שלי, אריאל ומרים, היו מדענים מכובדים במכון מחקר בתל אביב. הייתה להם רק בת אחת אני, לי-אור, והייתי אהובת הבית. זכרונות ילדותי מלאים בשבתות עם אורחים, תמיד אווירה חמה, שיחות על פוליטיקה וחברה, הרבה הומור וריחות אפייה.
אמא, מרים, הייתה אלופת המטבח. בכל שישי הייתה אופה חלות גדולות, מסדרת שולחן מבריק, עם סלטים טריים ורק צחוק מסביב.
מרים, את תמיד עושה לנו חגיגה לשולחן, מייד חשק לאכול הכול, היו מפצירים האורחים בכל ביקור.
למדתי בתיכון עירוני ה’ בתל אביב. לא הייתי מצטיינת מופלגת, אבל תמיד שמרתי על ציונים טובים. ההורים שלי מעולם לא לחצו עלי ללמוד, אבל הייתי ילדה אחראית, מסודרת, חוזרת מבית הספר, מחליפה בגדים, אוכלת ויושבת ישר על שיעורים.
לי-אור, היית בחוג מוזיקה היום?
כן אמא, חזרתי עכשיו…
למדתי בקונסרבטוריון, שיעור כינור. אהבתי מאוד לנגן כשהייתי אוחזת בכינור, הכל היה נשכח. המורה פעם אחר פעם הדגימה את נגינתי לשאר הילדים.
שנות התיכון עברו מהר, וחברים לא חסרו לי הייתי פתוחה וחברותית, עוזרת תמיד לכולם. ביתנו בתל אביב גרם לי ללחלום להישאר בעיר גם אחרי הלימודים.
לך אין דאגות, לי-אור, ההורים שלך עובדים באוניברסיטה, ידאגו שתתקבלי. אני? בקושי עוברת את התיכון, איפה לי ללמוד עוד? שאלה חברה טובה שלי, יעל.
ומה תעשי אחרי סיום?
אלך לעבוד. אמא שלי מתאמצת כל כך לבד, אני חייבת לעזור, אמרה יעל, חיינו שלהן היו צנועים, היו חייבות לחסוך בכל דבר.
אני, לעומת זאת, לא הבנתי את הקושי שלהן. הורי הרוויחו יפה, ותמיד דאגו לי.
אבא, אמא, צריך שמלה חדשה ונעליים למסיבת הסיום, הודעתי מראש.
ברור, יקירה, מחר שבת נלך יחד לקניון, הבטיחה אמא.
בחרנו שמלה יפה, נעליים תואמות, נשאר רק לעבור בהצלחה את הבגרויות, ולחגוג במסיבת הסיום ואז מתחילה החיים החדשים, הבוגרים.
התקבלתי לאוניברסיטת תל אביב, להנדסה. ההורים עזרו כמובן, אבל גם אני השקעתי. אמא, חברתית ופעילה, ביררה עם מכרים במקרה הצורך.
ובכן, אתם רואים, הבת שלכם סטודנטית עכשיו, הודעתי בשמחה כששמתי לב לשמי ברשימת הקבלה.
כל הכבוד לי-אור, צחק אבא, והעניק לי סמארטפון. אז, זה עדיין לא היה דבר שבשגרה.
אהבתי את האוניברסיטה הלימודים, המרצים, והחברים החדשים. הכל היה אחר: מסיבות סטודנטיות, פרויקטים, מבחנים. חיי השתנו ללא היכר. עם יעל כמעט ולא נפגשנו, היא עבדה במפעל עולם שונה לגמרי.
בקיץ, הצטרפתי למע”ן (מרכז עבודה נע) החיים היו מלאי חוויות. נראיתי טוב, חברותית ומושכת, אך האהבה הגדולה טרם באה. היו קשרים, ולא משהו רציני.
בשנה האחרונה הכרתי את אורי. הוא השתחרר מהצבא ועבד כמכונאי כלי חשמל. הפגיש אותנו מקרית בקולנוע, לשם הלכתי עם יעל סוף סוף בסוף השבוע.
אפשר להצטרף לשולחן? פנה אלינו בנימוס בזמן ששתינו שייק.
בטח, השיבה יעל, והוא הביט בי בלי להסיר את עיניו.
אני אורי, אמר, יש המון אנשים היום…
אני יעל, וזאת לי-אור, הציגה אותי.
החלטתי לראות איזה סרט חדש, חבר שלי המליץ.
גם אנחנו, עוד מעט סוף סוף מתחברות. אני עובדת, לי-אור לומדת, סיפרה יעל. היא נדלקה עליו, אבל הוא פנה אלי.
קבענו להיפגש אחרי הסרט, כי ישבנו במקומות שונים. הסתובבנו בעיר עד מאוחר, אורי ליווה אותנו קודם יעל, אחר כך אותי, וביקש את הטלפון.
אורי היה יפה ומבריק, איש שיחה, קרא הרבה. נשביתי בו, וכעבור חצי שנה התחתנו. ההורים הכירו אותו והתרשמו לטובה.
סיימתי את הלימודים, מייד לאחר מכן ילדתי את בני, דניאל. אורי היה בעל למופת, דאג לי ולדניאל, תמך בכל.
אמא, איזה מזל יש לי עם אורי, אמרתי לא פעם, אני איתו מרגישה מוגנת לגמרי.
אני שמחה בשבילך, ענתה לי אמא, ואבא היה מאושר מהחתן, משחקים שחמט יחד, משוחחים על כל נושא שבעולם.
החיים החדשים שלי התחילו ללא אורי
אבל, כנראה שלא כל אושר נצחי. דניאל היה בן חמש כשאני ואורי נפגענו בתאונת דרכים. רכבנו, ולמולנו פתאום הגיח אופנוע במהירות מטורפת… אני אף עפתי מהרכב, זה אולי הציל אותי. אורי נהרג במקום. למזלנו, דניאל היה אצל סבא וסבתא.
ריבונו של עולם, למה זה קרה לנו, אמרתי בשקט בבית החולים, אמא לצידי.
תודה לאל, לי-אור, שאת התעוררת. בכתה אמא, אמנם שברת רגל וצלעות, אבל את חיה, בתי.
הלוויה של אורי נערכה כשאני בכסא גלגלים. השיקום היה ארוך, ההורים סייעו, נשארתי איתם. הדיכאון היה קשה, כל כך התגעגעתי לאורי, רק דניאל נתן לי כוח.
תודה לאל, אמרתי בלב לאלוהים, מול תמונות של אורי, בזכות דניאל אני עדיין חיה.
הייתי חייבת להתחיל הכל מההתחלה, ללא בעל.
אמא, אני רוצה לעבור לנתניה, יש לנו שם דירה קרובה לים, עם אוויר טוב. דניאל אוהב את הים, וגם אני ארגיש שם יותר טוב. אתם תבואו לבקר אותנו, כאן כל כך קשה לי לזכר את אורי.
ההורים הסכימו. בניתי חיים בנתניה, עבדתי כמנהלת בהוסטל קטן. דניאל כבר למד בבית הספר. סוף שבוע הולכים יחד לחוף, משתזפים, שוחים.
פעם אחת, איבדתי בחוף את טבעת הנישואין שלי יקרה לי מאוד, מזכרת מאורי. דמעות ומחפשים בחול.
מה קרה, מדוע את בוכה? שמעתי קול גברי.
איבדתי את הטבעת שלי, היא יקרה לליבי…
מי הולך עם טבעת לחוף?…
אני, יש עוד שאלה?
בסדר, אני אעזור לך. השיב הגבר אני תומר, ואת?
לי-אור, חיפשנו יחד, עד שמצאנו את הטבעת בכיס הבגד.
תודה, תומר.
את בחופשה? שאל, אני באתי עם חבר, הוא נשאר במלון אחרי שתייה אתמול, אז הגעתי היום לבד לחוף…
אני בעצם גרה פה, השבתי.
לאחר שיחה ארוכה, תומר הזמין אותי לקפה.
בואי נרד מהחוף, לפני שנתחמם מדי, הסכמתי, אפשר קפה, היום חם מאוד.
ישבנו בבר ומזגנו קוקטייל קר. לא מיהרתי דניאל היה אצל סבא וסבתא, ביקש להישאר חודש, יחזור לקראת תחילת שנה. תומר סיפר שיש לו משפחה אישה ובת. הוא עובד בנמל תעופה בחיפה.
סיפרתי לו את כל סיפורי, את אובדן אורי.
לכן החלטתי לפתוח דף חדש, אמרתי.
היה לי קל עם תומר ידידותי ונעים, בלי משחקי כוח. אחרי הבר, ליווה אותי הביתה ונפגשנו שוב שלושה ימים אחר כך, רק שהפעם היה בידיו זר פרחים ענק כשהגעתי מהעבודה.
שלום, כבר התגעגעתי, אמר תומר ומוסר את הפרחים.
שלום, שמחתי לראותו. מחר מתחיל לי חופש, הודעתי.
יופי, יהיה לנו יותר זמן יחד, שמח תומר. בואי נלך למסעדה לחגוג, תפגשי גם את חבר שלי.
במסעדה היה כיף אחרי כן תומר נשאר איתי בבית. בינינו קרה מה שקרה.
אלוהים, אני מאוהבת, גיליתי לעצמי.
מאז מותו של אורי לא היה לי קשר, כמעט כל החופשה בילינו יחד. תומר התקשר לעבודה שלו וביקש חופש. אבל היה צריך לחזור לביתו. הפרידה היתה קשה. שבוע אחרי, תומר התקשר.
לי-אור, אני בא… לא יכול בלעדייך. סיפרתי הכל לאשתי, היא הגישה גט.
ואז הגורל שוב ניסה אותי
הייתי מאושרת. לא חשבתי על אשתו והילדה, לא חשבתי עליהם בכלל.
גם אני אישה, וגם אני זכאית לאושר.
תומר הגיע, לא נחכה זמן רב נרשם ברבנות ברגע שקיבל גט. שנה אחרי ילדתי בת, נועה. היינו מאושרים.
אבל, כנראה הגורל לא נותן מנוחה. אחרי עשור נפרצה אידיליה תומר החל להסתובב, גירויים רבים בעיר לחוף. החלו ריבים, הוא שיקר לי, בסוף כבר לא הסתיר כלום. ראיתי אותו מבלה עם צעירות על החוף.
הגשתי בקשה לגט, תומר חזר לחיפה, והשלים שוב עם אשתו הקודמת. לא זנח את נועה, שילם מזונות טובים. הילדים התבגרו דניאל עבר לסבא וסבתא, למד משפטים, ונישא שם. נועה נותרה איתי, גם היא נישאה.
יש לי שני נכדים ונכדה. באים אלי לביקור, גם ההורים המתבגרים לפעמים מצטרפים, יחד עם דניאל. כל חיי הם הילדים והנכדים.
ותומר? תומר לא שב לעולם, אני החלטתי יותר לא יהיו גברים בחיי. אני בטוחה:
שילמתי על כך שאהבתי גבר נשוי… אסור לקחת את מה ששייך לאחר. אֵין לברוח מהחרטה עלוב הוא מי שבונה אושרו על חורבותיו של אחר.
אני לא רוצה להיפגע שוב, חוששת שהבומרנג יחזור לכן אני חיה לבד.
תודה רבה שקראת, תודה על התמיכה והאהבה. שיהיה לכולכם רק טוב!