יומן אישי, 6 ביוני
היום שוב אמא שלי התרגזה עליי אחרי ששמעה שקרובי המשפחה של בעלי הזמינו אותנו אליהם לקיץ. הם גרים ליד חוף הים באשדוד, והציעו בכיף לארח אותי ואת בתי הקטנה לכל החופש הגדול. ברור שאני ממש רוצה לנסוע הרופא המליץ לנו לקחת את הילדה לים בקיץ, כדי שלא תהיה חולה המון בחורף.
אבל אמא שלי בוכה שממש לא ייתכן שאעדר, כי בקיץ הירקות בגינה שלה דורשים המון עבודה, והיא לא מסתדרת לבד. היא מאוד סומכת עלי שתעזור, ומזכירה לי שלא עזרתי לה מספיק בשנה שעברה. זה נכון בשנה שעברה הבת שלי הייתה ממש קטנה, ולא היה לי זמן בכלל לעזור.
עוד בתור נערה, התעייפתי מהגינה של אמא. לכולם היו חופשות, ים ובריכה, ואני ביליתי בגינה, עומדת עם דף מטלות: עישובים, השקיה וניכוש. ההורים עבדו, והיו באים רק בסופי שבוע. יש לך זמן, אז למה שלא תעזרי? תמיד שמעתי.
כל החברות שלי טיילו, שיחקו חדורגל בחצר, נכנסו לים, ואני הזעתי בין המלפפונים והעגבניות. זה תמיד היה לטובת המשפחה, אבל רוב הזמן אמא רק העירה לי כל סוף שבוע שאני עושה הכל עקום. גם שבאוניברסיטה ניסיתי לעבוד בקיץ כדי להרוויח שקל נוסף, קיבלתי עוד קיתונות של ביקורת.
כשהתחתנתי, אמא ניסתה לגייס גם את איתי בעלי לגינה, אבל הוא בא פעמיים, הבין שזו עבודה שאין לה סוף, וגם לא תמורה, והפסיק להגיע. היא נעלבה, כאילו הוא חייב לה, אבל הוא אמר בפשטות: הרבה יותר קל וזול לקנות מלפפון ב-2 שקלים בשוק בנתניה מאשר לעבוד שעות בגינה.
גם אני פחתתי את הביקורים בגינה, למרות שאמא שלי לא הפסיקה לכרסם לי בראש. ואז נכנסתי להריון, ובחום של יולי-אוגוסט כבר לא הצלחתי לעמוד על הרגליים בגינה. אחרי שהילדה נולדה כבר לא היה על מה לדבר כל הקיץ דילגתי על הגינה. אמא הציעה שאפשר איכשהו לשלב, אבל אפילו היא הבינה שזה לא יעבוד עם תינוק.
והיא תיכננה כש-נעמה תגדל, כבר יהיה אפשר לבוא ביחד לסירוגין, לשים אותה על שמיכה, ואני אמשיך לטפל בגינה. בתיאוריה אולי. בפועל, זה הדבר האחרון שאני רוצה.
בחנוכה באה לבקר אותנו גיסתי, שהיא גם הסנדקית של איתי. היא גרה יחד עם בעלה בבית יפה קרוב לים באשקלון. הבן שלהם כבר עזב לסין לעבוד, והם נשארו לבד בבית גדול. היא הציעה תבואו אלינו, תישארו לכל החופש הגדול. הם כל כך התלהבו מהרעיון.
בהתחלה חשבתי שזו נימוס בלבד, אבל היא התקשרה וביררה פעם נוספת. איתי לא יוכל להישאר איתנו כל הקיץ, אבל יקח שבוע בהתחלת הקיץ להביא אותנו, ועוד שבוע בסוף להחזיר.
הרופא באמת אמר שזה טוב לילדה אוויר של ים, שמש, פחות מחלות. אז נרשמתי לזה, ועכשיו רק אמא שלי הורסת כל שמחה. פתאום, השמש מסוכנת, ומה פתאום ללכת לזרים והגינה? תחזירי לי את מה שלא עזרת שנה שעברה! היא גם מספרת לכולם שבקיץ הקודם היא הייתה שם לבד, עוד קורבן של שיקולים לא הוגנים.
אני נחושה לנסוע, וזה מטריף אותה עוד יותר. באמת, מי בנפש בריאה, אם יש בחירה בין בוץ בגינה לבין ים צלול באשקלון, יבחר בבוץ? במיוחד כשאנחנו בכלל לא צריכים מהגינה שום דבר. אנחנו כבר שנים קונים הכל בסופר, והחמוצים והמרקחות של אמא עומדים מאובקים במרתף כבר אין לנו חשק לאכול אותם בכלל.
